על כרחך אתה חי?

שלום וברכה

חזקי היקר, ניכר שהמח שלך משוטט בדברים עמוקים, זה מאתגר את החשיבה שלנו, להיות אנשים חושבים ונבונים ולנצל את התודעה לקרבת אלקים.

השאלה שלך נוגעת לשרש השרשים של ההוייה, זה כמו לשאול בפשטות את שאלת השאלות של הידיעה והבחירה, כאילו יש מישהו שמושך בחוטים ומתערב בבחירה שלי, רבינו אומר, שרק לעתיד נבין שאין שום סתירה בין הידיעה לבחירה, כי המקום שלנו הוא הבעייתי, משם אנו רואים את הדברים כסתירות, אך במקום האמיתי – אין שום סתירה כלל.

ואחזור למה ששאלת, כי שם יש אותיות יותר ברורות. אתה שואל כיון שכתוב: "על כרחך אתה חי", כלומר, הנשמה לא רצתה לרדת לעולם, ואם כן איך מכריחים אותה. צריך שתדע, כי הנשמה עם השם יתברך היא אחת ממש, חלק אלוק ממעל, הנשמה באמת רוצה לעשות רצון קונה, ואם הקב"ה רוצה שהנשמה הזו תהיה בזה העולם, ותחווה את מה שהיא חווה בעולם הזה. בשורש, כאשר הנשמה גבוהה למעלה למעלה היא מסכימה עם הכל, וגם מראים לה את כל מה שיעבור עליה עם האושר העליון הנצחי שבא בעקבות זה, והיא ממש מסכימה כי היא באחדות פשוטה עם ה', היא ממש רוצה את הכל. כאשר חלה הירידה וההיפרדות, היא כבר רואה את הקושי העצום שיש בעולם השקר הזה, היא כבר בבחינת "נפרדות" ואז היא מתנגדת, אבל אז על כרחך אתה חי… כי זה רצון ה'. העומק של  "על כרחך", הוא העומק של ההבנה שיש רק הקב"ה בכל הסיפור ולא שואלים אותך בכלל על הדברים האלו, התכנית האלוקית חייבת להיות מושלמת, ועל כרחך אתה תהיה חלק מזה.

ההבנה הזו גורמת לנו לראות את כל החיים אחרת לגמרי, איננו מתלוננים כל כך על קשיי החיים, אנו מודעים לאור הגדול שנמשך בנשמתינו כשירדנו לכאן להוציא מהכח אל הפועל את כוונת הבריאה, הקטנה היא זו.

המינוח – מגיעים אליה בטענות, הוא מינוח שגוי, וחוסר בהבנה של שכר ועונש, הרי העונש הוא זיכוך גדול לנשמה, היא רוצה בזיכוך זה, למרות הצער שהיא הביאה על עצמה את זה, כי איכשהו, העונש מביא אותה אל תיקונה הנצחי, ואין כאן המקום להאריך בענין העונש האלוקי, שהוא לא סתם "מגיעים אליה בטענות". והתמצית של מה שאתה צריך לזכור, שיענישו כל אחד, על נקודת הבחירה שלו בכל דבר וענין, ויש בחירה ממש לכל אדם לנהוג טוב ולפרוש מהרע, גם אם בשלב מסויים הוא חי בעל כרחו.