יכולתי להאריך הרבה בתשובה על זה, כי יש כאן המון שאלות, ולא רק שאלה אחת, מלבד זאת, יש המון דברים שאינם שאלות, אלא סתם הבעת כאב ואכזבה וכו'. אבל אנסה בשעת לילה מאוחרת זו, לענות דברים שנראים לי אמיתיים.
לגבי המינוח מקח טעות, רק את יכולה לדעת זאת, אם תשקללי את כל החיים שלך לצדו של הבעל המקסים (כפי שאת כותבת), ואם אכן את חושבת כך, אז את בעצם אומרת, שאין זה מקח טעות, כי זה מה שהוא, וכמעט בכל יום שאנו חיים עם בני זוגנו, אנו עושים בחירה לחיות אתם, גם כאשר מתגלים לנו דברים שלא ידענו קודם.
צריך לדעת, שהחסידות של הבעל, זה לא הדבר היחיד שמתגלה לאחר נישואין, אין אפשרות לדעת כלום על הבעל קודם הנישואין, ואם לאחר עשרים ושתים שנה, את אומרת שהוא בעל מקסים, אז את בוחרת לחיות אתו, כי זו המהות של הנישואין, האדם עצמו ולא הדברים הצדדיים.
כעת, כן נדבר על משהו שהוא מהות הנישואין, וזה היה חסר לי קצת במכתב שלך, יש את הרושם, שהאשה היא בעצם בעל הבית על הגבר שלה (אפשרתי לו, הסכמתי… וכו') וכעת מתגלה שה'רשות' היתה טעות, כי את סובלת מזה, ואת מתחרטת בעצם שאפשרת, כי הנה גם הילדים הם ככה וכו'.
צריך לזכור משהו מאד בסיסי, בעל ואשה, הם באמת נשואים, אבל האדם שלוקח אשה, אינו נכנס לבית הכלא, לא במעשיו ולא בהנהגותיו ולא בחסידות שלו. מה אשה היתה עושה, אם אחר החתונה הבעל רוצה להתקרב וכו'? אז זהו שלום? לא לקחתי אותך ככה, אני הולכת? זה מראה שחסר בזוגיות את הדבר הכי בסיסי – לאפשר לאישיות של הזולת להתפתח, בכיוון שהוא רוצה, ולא לשלוט עליו, ואפילו לא לרצות שהוא יהיה אחרת ממה שהוא, זו לא זוגיות, זה לקחת עבד לחיים, שירקוד לפי החליל שלי (וכן להיפך, איש לא יכול לשלוט על התנודות בחיי אשתו, אלא עליו לאפשר לה להתפתח כפי האישיות שלה).
אם בעלך נוסע לאומן – סימן שזה טוב לו, נקודה. אם לא היה טוב לו – לא היה נוסע. אם את לא אוהבת שהוא נוסע, בגלל שזה מביך אותך כששואלים אותך, אז את לא חיה את חיי הזוגיות שלך, אלא את חיה את צו החברה בה את חיה, את חוששת מתגובות אנשים, ואת שוכחת את העיקר – האישיות והטובה של בעלך.. או מה שהוא חושב שזה טוב לו, כי לא משנה אם הוא צודק או לא, אם מסיבה כל שהיא הוא רוצה לנסוע, גם אם את לא מונעת, אך עדיין אחרי כל כך הרבה שנים את לא מקבלת, סימן שאין לרצון שלו מקום אצלך… את לא רואה אותו כאדם שיכול להחליט לבד מה טוב לו, את רוצה שהוא יתחבר למה שאת רוצה להתחבר.
אני לא שופט כעת את הגישה הזו, כי אנו לא בטיפול זוגי, אנו מדברים על שאלת השאלות שלך, איך אפשר להביא שפיות לחיים הלא ברורים הללו… זה היה הניסוח של סיכום השאלה. אז השפיות מגיעה כאשר אנו חיים לבד, לבד, לבד, לבד… לא כשאנו חיים סביב השאלות ששואלים אותנו ברחוב, מה אנחנו, ומי אנו, כי החברה החליטה שאנו חייבים להגדיר את עצמנו, אז אנו רוקדים לפי החליל של החברה.
אף אשה בעולם לא יכולה לתכנן איך הילדים שלה ייראו, גם אם הם יהיו באותה חסידות של הוריה, והם יתלבשו בדיוק בדיוק כמו שתכננו להם, או שנוסעים לאותו מקום שהורגלה בהם. תמיד תהיינה הפתעות, תמיד הילדים בוחרים בסוף, יש גם הרבה ילדים שהבעל לא התקרב לברסלב בכלל, והילדים בוחרים, וגם אז ההורים עושים טעות, כי הם מחליטים בשביל מישהו אחר – גם אם זה הילדים שלהם – מה זה טוב, ומה זה לא טוב.
אני מניח שהאמירה של בעלך – במה אני ברסלב? באה לבטא את ההתגוננות שלו מפנייך, כיון שהמון סוגי אנשים קוראים לעצמם חסידי ברסלב, מכל הרובד האנושי המוכר, הוא בא ואומר לך, במה אני שונה מאנשים שאינם ברסלב, הלוא רק הדבר הזה שאני נוסע לאומן… וזאת הכוונה של המילים שלו, לדעתי.
אבל אני לא אמור להיות הנציג של בעלך, ולהסביר אותו, את פשוט צריכה לשאול את השאלה הכי בסיסית, שזו שאלה שלך עם הלב שלך, איך את חיה כל כך הרבה שנים עם אדם שאוהב מאד משהו – ואת לא מסוגלת להכיל את זה, אולי ההבנה של הזוגיות צריכה ריענון? הרי הדברים שמי שאני אוהב – חשובים אצלו, אמורים להיות חשובים גם אצלי, זה הבסיס של האהבה.
אני לא אומר שאת לא מספיק אוהבת, ואני לא יודע מה חלקו של הבעל באי דיוק הזה, אבל ברור לי מאד, שהנושא של ברסלב לא אמור להפריע למי שהכל בסדר אצלו בשאר תחומים, ואדרבה, אם זה הטוב שהוא מבין שמשמח אותו, את אמורה לשמוח שבעלך עושה מה שמשמח אותו, קצת עזרה לזה, תהיה ההתבוננות בהפוך, תחשבי, שיש דבר שאת מאד מאד רוצה, ואת מאמינה בזה בלב שלם, ובעלך, רק 'מרשה' לך לעשות את זה, ועוד חושב שזה מקח טעות שאת בכלל רוצה את זה.
והכי חשוב לא אמרתי עדיין, הטיעונים שלך לא היו טיעונים רוחניים, שזה לא יהדות טובה בעיניך וכו', לא כתבת את זה ולא רמזת על זה. אלא פשוט שזה לא מסתדר לך בחיים, יש המון צרות מזה, זה לא נעים, הוא בעצמו מתבייש בזה, אין שידוכים וכו' וכו'.
אז בואי נעשה סדר, ונתחיל מהסוף, שידוכים תלויים ביד הקב"ה בעצמו! נקודה. אי אפשר גם להאמין וגם לא להאמין, הילדים שלך, כל אחד ואחד מהם, הולך להתחתן עם מי שקבעו בשמים, ארבעים יום קודם יצירת הוולד, ולא משנה לאיזו חסידות הם ישתייכו, או מה הם יעשו בחיים, ולפעמים ההיפך, הענינים מסודרים כך על ידי הקב"ה שכל אחד יקח מה שמתאים לו, ולכן זו שטות גמורה לחשוב שבגלל זה לא רוצים אותך (גם מינוח קצת בעייתי – אותך? מי מתחתן פה?), כי מי שלא רוצה אותך, זה בגלל שזה לא השידוך שלך. היה עדיף שתהיי באותה חסידות, ויגידו לך אנו לא רוצים אותך, כי אתם לא טובים מספיק? או כי הילדים שלך לא מוצאים חן בעיני? כך יותר קל… אבל פשוט שהסיבה היחידה – זה לא השידוך שלהם. גם אין מה להוביל, שבכל זאת יתחתנו עם משפחות שברגע מסויים נדמה לך שהם מתאימים לך וכו', כי בסופו של דבר, אנו לא עושים שום שידוכים, ואין עוד דבר שרואים בחוש שזה יד ה' ממש, כמו שידוכים.
כעת הערה קטנה וחשובה, אנשים שנוסעים לאומן, או חסידי ברסלב מוצהרים, או מוסתרים, או למחצה לשליש ולרביע וכו' וכו', יש מכל הסוגים של המשפחות, המדובר בלמעלה ממאה אלף איש, שזה יותר מכל ההיצע שבשוק, אולי זו עובדה שאת פחות יודעת, אבל יש בברסלב יותר הונגרים (רגילים) ממה שיש בחסידויות אחרות, לא לפי אחוזים, אלא לפי מספר… ואם הכל בסדר אצלכם, אין סיבה שלא תמצאו משהו שמוצא חן בעיניכם, כאשר יבוא האות מאת מסבב כל הסיבות.
את שאלת למה בעלך מהסס, וגם אם לא יהסס – זה יגרום לך סבל. אז קודם כל, צריך ביחד לפתור את הבעיה, ולהיות שלמים עם הדרך שבחר הבעל, איזוהי אשה כשרה העושה רצון בעלה… לא האשה קובעת איזו דרך בעבודת השם יבחר הבעל, אלא הוא עליו לבחור את הדרך שלו, לפי שורש נשמתו, לפי מה שמקדם אותו בחיים… אם זה גורם לך עגמת נפש, עלייך לעשות עבודה עם עצמך, כי בדרך טבעית, אם את באמת אוהבת את בעלך, את אמורה להיות מרוצה שיהיה לו טוב.
אבל קצת להסביר אפשר, חסידות ברסלב ידעה בעבר התנגדות גדולה, מחמת שהאור הגדול של רבינו הוא אור שחייב לבוא עם התנגדות בעולם השקר הזה, כמו כל הדברים הטובים שבעולם, שלא באים בלי מניעות. בעבר יותר היום פחות… אבל בעלך, שנתקל בהמון אנשים שלועגים לדבר הזה, עשה לעצמו פשרה, למה לי להיות קרוי על שם זה, אולי כדאי רק להגדיר את זה שאני נוסע לאומן וזהו.
זו טעות, אף אחד לא לועג למי שמחזיק מעצמו ושלם בעצמו, למרות שאני מבין טוב למה הוא מתבייש, כי יש אנשים שעושים שם רע בהתנהגות שלהם, והוא לא רוצה שיחשיבו אותו בטעות כחלק מהם. אבל לכל זה צריך לצעוק באזני שניכם – תפסיקו לחיות את הזולת, תפסיקו לראות אנשים אחרים, דעות אחרות, שיטות אחרות בתוך המעגל של החיים הפרטיים שלכם. אף אחד לא מתחשב בכם כשהוא עושה מה שטוב שלו או מה שמשמח אותו, גם אתם אל תעשו חשבון לאף אחד.
ואני חוזר שוב, התפקיד שלך כאשה, היא להכניס אור בבית, לאפשר לא מתוך בעל הבית שנותן רשות… אלא מתוך הבנה מאד עמוקה לחופש האישי של כל אחד, ובפרט של הבעל, אם את רוצה חיים בריאים באמת, של שיתוף פעולה אמיתי, של אור בעינים, זה צריך לבוא מתוך הכלה אמיתית, לפתוח את הלב לגמרי לגמרי.
להבין, ששום דבר לא שוה בעולם, חוץ מהאהבה ביניכם, שום דבר לא יקר וחשוב כמו ההבנה שאנו עושים את הטוב לנו, ואחרים שיעשו מה שטוב בשבילם. האנשים האלו שזכו להשתחרר לגמרי מההגדרות של החברה (מה נגיד? מי אנחנו?) הם אלו שמצליחים לראות את הטוב של החיים. מי אמר שצריך להיות מוגדר? מי שלא אוהב אותנו – מוזמן לחפש את מי שהוא אוהב. אנחנו חיים את החיים שלנו, הלא ברורים, הלא מוגדרים, מותר לנו להיות מבולבלים, ממילא כל העולם מבולבל, אנו מבולבלים מבחירה, מה יש?
זה לא הומור, זו האמת הפנימית שלך. אנו לא צריכים לעשות כלום בחיים רק לגדל את הילדים לישיבות וללימוד התורה, וזהו. כל ההשתייכות למיניה היא דמיון גדול, אנו חיים באמת במדבר, כל האנשים שסובבים אותנו הם לא באמת בשבילנו, ולא רק את… אלא כל אחד בעולם הוא בודד, רק הוא לא יודע מזה.
את צריכה לעשות את השיקול הזה, הפשוט… האם הבעל שלי ימשיך להיות בעל שלי? אז אני עם כל הסערה של החיים, מרוצה לגמרי, מודה על כל יום, זה החלק שלי, הכל הסתבב מלמעלה, ואני מסכימה עם התכנית של בורא עולם.