השאלה שלך היא קשה מאד, ואקוה להשם יתברך שיתן בפי את התשובה הנכונה, הקושי הוא גם בבירור הענין וגם בדרך מסירת התשובה, כי עלינו לברר כל דבר לגופו, אף שפרטת שהכוונה שלך על הקו הכללי של דברים שקורים והצדיקים מגלים את השורש שלהם, ואז השאלה נשאלת, למה פלוני שיש לו את השורש הספציפי הזה לא מצמיח תוצאות כפי שהובטח.
אני אעשה כמוך, אתייחס לדוגמאות שהבאת, כאילו הן לא דוגמאות, ומזה נבין יחד, שאין הדברים כפי שנראים לנו.
ונתחיל עם הדוגמה של מציאת הזווג שתלוי בקדושה, הכותרת הזו לא ממצה באמת מה שכתוב בפנים, אם נדייק כתוב "פעמים מחמת הפגם יוכל לאבד זווגו"… כתוב כאן מפורש, שזה קורה רק לפעמים, אבל בשורש הענין, זה אצל כל אחד ואחד, בלי יוצא מן הכלל.
אבל לפני שנתחיל להסביר, אני מוכרח לומר לך, שאין שום יחס למה שקורה בחוץ, למי שהרחיק את עצמו מן הקדושה, שלפעמים "יש עושר שמור לבעליו לרעתו", ובכל זאת, עדיין אתעקש לומר, שהקשר הזוגי האמיתי, העמוק, האמין, המתמסר, המתמזג, שיש בו יכולות גבוהות של חיבור, בא באמת רק על ידי קדושה, כאשר האדם נקי לגמרי מאגו, הקשר שלו עם זוגתו יכול להיות מושלם לחלוטין. ובאופן רוחני, הקושי למצוא זיווגו, מבלי להסתכל על מקרים יוצאים מן הכלל – נובע מזה ממש, ופעמים שמאבד וכו' – קיים גם קיים, ובהחלט ביותר אצל אלו שפגמו הרבה, פוק עיין ותשכח. זה שהצדיקים היו צריכים להתגלגל הרבה, זה לא אומר שאיבדו את זווגם, כי יש לכל אחד כמה זווגים, כמו שאומר רבנו ז"ל. הכוונה כאן להשאר ברווקות או זמן רב או חלילה וכו', וזה לא תמצא בכלל בצדיקים, שברובם נישאים בגיל צעיר, ואלו שעבר עליהם, זה מחמת הזווגים הרבים שהיו להם, אבל לא תמצא כמעט צדיק עליון שנשאר ללא זווג בכלל. החטאים בנפשותם ששלום עליהם נפשם, אינך מכיר לפני ולפנים את עומק הרדידות של הקשר שלהם עם נשותיהם, ואת גודל הקלות שיכולים להרהר ולשתף עוד קשרים, חלקם בלתי כשרים, בחייהם הזוגיים הם חווים המון מריבות ועגמות, ואני לא מדבר על חילונים וכו', אלא אף אנשים כשרים, כמידת הקדושה – כך מידת השלום בית, זהו בדיוק ככה "נוטה אחר רצונו" תלוי בקדושה עליונה ונקיה לגמרי.
הצדיקים שמסופר עליהם שהיתה להם אשה קשה ורעה וכו', צריך להבין, שלא תמיד מדובר בסיפור מדוייק, ולא תמיד אנו יודעים מה מדת הקשר שהיה להם בביתם, ומה מדת ה'רוע' המיוחס להם, אבל מה שרבנו ז"ל אמר כאן היא אמת לאמיתה לא בדרך אמונה, אלא אף בדרך עינים הרואות. וכמו המעשה שאמר רבנו ז"ל: מי יש לו עזות להרהר בשולחן שלי? והתברר שזה היה פגם בשלום בית.
על כן תדע, שדברי הזוהר ודברי רבינו בענין זה הם אמת לאמיתה, גם מנסיון חיים והבנה לטבעי בני אדם, ולא כל מה שנראה נוצץ בחוץ – הוא אכן כזה. יש זוגות שמתהלכים ברחובות קריה בפנים נוצצות, אך בביתם פנימה יש קשיים רבים של חיבור אמיתי בנשמותיהם, ולפעמים יש, שאחד זכה בנישואיו לתיקון הברית על ידי הולדה דקדושה ושאר ענינים שעשה, וככל שהתיקון בזה שלם – הענינים מסתדרים יותר, וזה יכול להיות גם אצל איש פשוט.
וכעת אעבור לחלק הקשה יותר של השאלה, ענין הפרנסה. הנה צריך שתדע, שפרנסה היא לא בדיוק כמה כסף יש לאדם, פרנסה היא התפרנסות היינו חיים, הייתי יכול לומר לך בקיצור, שמי שחסר דעת – חסר בכלל את החיים, למרות שיש לו פרנסה בגשמיות, אבל נרד יותר לפרטים.
על הצדיקים העניים אין לנו שום תשובה, משום שאנו לא בטוחים שהם לא בחרו ביאה עניותא לישראל מרצון, ואף אחד עוד לא תמה על מי שיושב בביתו ולא עושה כלום לפרנסתו – למה אין לו פרנסה, הוא ויתר על הפרנסה, וטוב לו כך (וברוב המקרים צדיקים כאלו גם מתוגמלים בעולם הזה באופן שלא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, אבל כבר אמרנו שלא זו היתה השאלה).
השאלה היתה על אנשים שהם מאמינים באמת ולמה להם קשה בפרנסה? והבלתי מאמינים לפעמים יש להם פרנסה טובה וכו'?
הנה כשתעיין, רבינו לא אמר, שלא יתכן בעולם מציאות כזו שאדם בלי אמונה לא יהיה לו כסף, אלו דברים ברורים, שיש גם לרשעים טוב גשמי, וכבר הזכרתי לך את הפסוק: "יש עושר שמור לבעליו לרעתו". רבינו מדבר אליך ואלי, ולא מדברים פה על חובות וכספים, מדברים פה על השטות של הרדיפה אחר העולם הזה, באופן שאין בזה דעת. הפרנסה בנקל באופן רוחני באה על ידי שחסר מהדעת דקדושה, וזה ממש כך… כי אדם בעולם הזה לא צריך הרבה, באמת שלא צריך הרבה, והוא היה יכול לחיות בלי לרדוף אחר הפרנסה שלו באופן כזה, כמו שמביא את הזוהר הקדוש, שטו – בשטותא.
השטותא הזה משותף גם לאנשים מאמינים. אנו קוראים לעצמנו מאמינים, אבל לפי המושגים שרבינו רוצה להחדיר, אין זו אמונה כלל וכלל, אנו רגילים לראות באנשים שאינם בני תורה וחסידות את ה"כחי ועוצם ידי" ואנו טופחים על שכמנו שלנו, שאנו פטורים מהקליפה הזו כי יש לנו אמונה. בא רבינו ואומר, לא נכון, לא נכון, בידקו את עצמכם אם אתם אוחזים באמת בתדר הפנימי של אמונה פשוטה שהקב"ה זן ומפרנס ממש ממש, כי תראה דבר נפלא בעולם, מיד כשמדברים על זה, אז צצה הקריאה המהדהדת – השתדלות, כי מפחדים כאילו שבאה האמונה למנוע אותך מהעבודה והתפרנסות, על זה דיבר רבינו, האחיזה היתירה בהשתדלות, לא מביאה עשירות באמת, כי אם עמל והמון כאב והתמודדות בעולם הזה.
רבינו ז"ל כותב (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן סב): וּבְטָעֻיּוֹת כָּזֶה, רַבִּים נִכְשָׁלִים. וְעוֹשִֹים אֶת הַסִּבּוֹת אֶמְצָעִי, בֵּינָם לְבֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הַיְנוּ שֶׁמַּאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל מַאֲמִינִים גַּם כֵּן בְּאֶמְצָעִי, וְאוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְסִבּוֹת. הַיְנוּ שֶׁמַּאֲמִינִים לְמָשָׁל בְּהַסִּבָּה שֶׁל פַּרְנָסָה, שֶׁהוּא הַמַּשָֹּא וּמַתָּן, וְאוֹמְרִים הַסִּבָּה שֶׁל מַשָֹּא וּמַתָּן עִקָּר. כְּאִלּוּ חַס וְשָׁלוֹם, בְּלֹא הַסִּבָּה שֶׁל מַשָֹּא וּמַתָּן, אֵין יְכֹלֶת בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִתֵּן לָהֶם פַּרְנָסָה.
שים לב על מה מדובר, להבין היטב, שגם בלי הסיבה של פרנסה – יכול ה' לתן לנו פרנסה! זו הדרישה של רבינו, מי שלא אוחז בזה, עדיין הוא בשטותא של האי עלמא, שמשם נמשכת הטרדה התמידית, ותדע, שגם אלו העשירים שכולנו מקנאים בהם, יתכן וזה בא במקום חיים, זה לא בטוח שהם חיים באמת… ומן הסתם לא היינו רוצים את החיים שלהם. מה שאנו רוצים בחיים זה שקט ושלווה ופרנסה קלה, ובשביל זה צריך אמונה, לא זו שהכרנו עד עתה, אלא מה שרבינו מציין לנו שם.
וראה בלקוטי הלכות (הלכות שלוחין הלכה ה', אות כז): פְּגַם תַּאֲוַת מָמוֹן שֶׁרוֹדֵף אַחַר הַמָּמוֹן בִּיגִיעוֹת יְתֵרוֹת בְּחִנָּם וְעוֹשֶֹה מֵהַטָּפֵל עִקָּר וּמֵהָעִקָּר טָפֵל, שֶׁתּוֹלֶה הָעִקָּר בְּהַסִּבּוֹת שֶׁהֵם הַנְּסִיעוֹת וְהַטִּרְחוֹת שֶׁל הַמַּשָּא וּמַתָּן וְשׁוֹכֵחַ בַּה' יִתְבָּרַךְ וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁמַּזְכִּירִין אוֹתוֹ בַּה' יִתְבָּרַךְ וּבְתַכְלִיתוֹ הַנִּצְחִי הוּא אוֹמֵר, הֲלֹא כְּתִיב, "וּבֵרַכְךָ בְּכָל אֲשֶׁר תַּעֲשֶֹה" שֶׁדָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁלֹּא יְהֵא יוֹשֵׁב בָּטֵל וְכוּ'. וְאֵינוֹ מֵשִֹים אֶל לִבּוֹ לִבְלִי לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ, כִּי בְּוַדַּאי הָאֱמֶת הוּא שֶׁצְּרִיכִין אֵיזֶה עֵסֶק, אֲבָל חָלִילָה לַהֲפֹךְ הַדָּבָר לַעֲשֹוֹת מֵהַסִּבָּה שֶׁל הָעֵסֶק עִקָּר וְלִרְדֹּף אַחַר הַמַּשָּא וּמַתָּן בִּיגִיעוֹת וְטִלְטוּלִים וְסַכָּנוֹת בְּגוּף וָנֶפֶשׁ כָּאֵלֶּה, וּמִתּוֹרָה וּתְפִלָּה עוֹשֶֹה טָפֵל עַד שֶׁהַרְבֵּה מַשְׁלִיכִים עֵסֶק הַתּוֹרָה לְגַמְרֵי אַף עַל פִּי שֶׁבִּנְעוּרֵיהֶם הָיוּ לוֹמְדִים מֻפְלָגִים וְכוּ' עַד שֶׁכִּמְעַט שׁוֹכְחִים גַּם אֶת הַתְּפִלָּה וְכוּ', בִּפְרָט בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ ה' יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם.
ובענין הכללי שהעלית, שלא תמיד רואים את הסיבה והתוצאה בחוש ממש, אצטט לך בקצרה ביטוי של מוהרנ"ת ז"ל (ליקוטי הלכות, ברכת הריח וברכת הודאה, הלכה ד', אות יט): 'וְעִנְיָן כָּזֶה קָשֶׁה עוֹד בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, כִּי מָצִינוּ רֹב הַדְּבָרִים שֶׁתְּלוּיִים זֶה בָּזֶה. וְאִם כֵּן מֵהֵיכָן הַהַתְחָלָה. וְכַמְבֹאָר מִזֶּה בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ ז"ל שֶׁאָמַר שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁתְּלוּיִין זֶה בָּזֶה. וְאֵין יוֹדְעִין מֵהֵיכָן הַהַתְחָלָה'; ולמרות שזה לא כל כך מה ששאלת, אבל זה קשור לזה קצת. כי באופן כללי עלינו לדעת, שהדברים שרבינו או חז"ל מדברים אודותם הם קשורים זה בזה, לפעמים זה בא לידי ביטוי בחוש, ולפעמים ברובד אחר של החיים, וזה מהדברים "שאין יודעים היכן ההתחלה"…. וכן עוד הרבה דברים איננו יודעים, מה מדת הזכויות הפרטיות של פלוני, ושל אבותיו וכו', ומה הכוונה העליונה בזה, אין הקב"ה משועבד למה שכתוב בספרים וכו', אלא שהם נכתבו בשבילנו, שנדע למה "עלינו" עובר מה שעובר.
אני מאד מקווה שהקווים הכלליים שמתחתי, יתנו לך חומר למחשבה, אם כי אני מרגיש שעדיין יש הרבה לדבר על זה.
והעיקר להתחזק בכל הענינים האלו שציינת לעובדה ולמעשה, ואז אתה תראה בעצמך איך שהדברים האלו הם אמיתיים באמת.