אני מצטער בצער רב על מה שעבר עליך ועל ידידך, נשמתו עדן.
בודאי אין לנו לדון אדם שעשה מעשה בשעת טירוף, ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. היחס לאדם שעשה מעשה כזה נידון בפוסקים, ולא כל המציאויות שוות, לפעמים יש לו דין אנוס כאשר אינו בדעתו ובודאי אין מענישים אדם שהגיע למצב כזה, וזה ברור. בודאי צריך להזהר אם שומעים אחד מדבר דיבורים אובדניים לעשות כל מיני פעולות שבעולם להצילו מרדת שחת, אך אם נעשה דבר זה כבר, עלינו לדעת שהכל היה צריך להיות בהשגחה עליונה, ולא להאריך בצער יתר על הפרופורציה הנכונה.
רגשות אשמה הם תכונות אנושיות שבאות לתת איזה שהוא חשבון הנפש על מעשינו, אך כל זה טוב לשעתו ומקומו, באותו יום או בכמה ימים אחר כך, ללמוד את השיעור ולעשות חשבון הנפש להבא, אבל לחיות בתדר קבוע של רגש אשם – זהו דבר חולני לגמרי, אין לו שורש בקדושה, וגם הוא גובל בבעיה נפשית. אדם לא אמור להצטער לנצח, אפילו על דבר שיצא מתחת ידו באמת.
כל שכן וכל שכן, שברור לכל אחד, שמילה זו או אחרת שנאמרה על ידך, תוקפנות מסויימת או דיבור לא הגון – לא אחראים במישרים ואפילו לא בעקיפין, אין למעשהו שום דבר עם מה שהיה ביניכם או שלא היה… להטיל אשמה של מעשה פלוני של מישהו על מישהו אחר, הוא דבר הכי לא נכון בחיים. אחרי התאבדות נוטים הרבה אל רגשות אשמה, כי אנו חושבים באמת שאנו יכולים לעשות משהו בעולם, ואם קרה משהו – לא עשינו מספיק, אנו לא רגילים לחשוב את הדבר הנכון והאמיתי, שיש דברים שהם יותר גדולים מאתנו, יש דברים נסתרים שלא נדע אותם עד בואנו שמה. לא הכל תלוי בנו.
אפשר לקחת איזה שיעור לעתיד, לחבק באהבה את כל אחד, לפרגן ולהעניק יחס אוהד ואוהב לכל אדם שאנו באים במגע עמו, אבל לא יותר מזה, ובכלל, רגשות אשמה אינם מביאים טוב, לא מצמיחים אלא מצמיתים, האדם שאשמה נפשו בתדר גבוה כל כך, עד שאינו מוצא מנוח, לא מאשים את עצמו על המעשים הרעים, כי אם על האגו המנותץ שלו, כי הדברים שלו אמורים להיות מושלמים, ואם קרה משהו לא נעים בסביבתו – הוא מואשם מידית. זה לא תקין, ולא צודק ולא אנושי.
אסור שהצער הטבעי על מות החבר יתערבב בצער של רגשות אשמה, הם שניהם לא באים מאותו מקום, הצער על המתים – הוא צער שעתיד להתפנות מהלב, כפי אשר נגזרה הגזירה על המת שישתכח מן הלב, לעומת זאת רגשות האשם מחסלים את האדם ומכבים את נפשו, הזהר והשמר לבל תלכד במצודה הרעה הזו.
עליך לשנן המון בינך לבין עצמך ובינך לבין קונך, כי לא עשית שום רע, וכל אחד אחראי על מעשיו ואין שום צידוק להאשים אותך אפילו בגרימת המות שלו, כלום, זה פשוט דבר לא נכון. ואם אתה רואה שהדבר הזה ממשיך להכות בך – פנה לאיש מקצוע ותדברו על מה שמציק לך.
בכלליות, תזכור ותדע, שמכל צרה ומכל עגמת נפש יש את הדרך לצאת ולהתחזק, לחיות אחרת לגמרי, הרבה תלוי בבחירה שלנו, איך אנו לוקחים כל דבר, אם בתבונה או במחשבה מחסלת וטפשית.
ה' יהיה בעזרך ולא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו אמן.
המאחל לך חיים חדשים ורעננים מתוך אהבה וסליחה עצמית ואהבת הבורא השוכן בקרבך.