לכבוד ר' אליהו שיחי'
שלום וברכה
קראתי את שורותיך בדמעות, ואני מתפלל שיתן לי ה' את המלים שירפאו את לבך הפצוע.
צרתך היא צרה גדולה מאד, והיא צרת רבים בדור הזה. והלואי ואוכל להשיב לך משהו שיספק אותך, כי בדרך כלל, כשמרגישים רע מאד מאיזה ענין שעובר על האדם, אין אפשרות כל כך לחזק אדם, אלא להמתין שדברי ההגיון יחדרו ללבו, ואכן, מה שנזקק לך, בזמן כזה הוא להקשיב להגיון שלך, ולחשוב מחשבה נכונה.
הצער הגדול כאשר מגדלים בן, ואין זוכים לראות נחת ממנו בכלל, הוא צער מאד גדול, אבל אם תקח את כל החיים שלך ותקפל אותם, ותשליך אותם לסל האשפה של הצרה הזאת, הרי שהרעות לעצמך יותר ממה שהבן שלך כאילו מרע לך, ומה ההגיון בזה? ומוהרא"ש ז"ל היה רגיל על לשונו: החיים שלך יעברו עליך בשווה, ומה תרוויח מזה, האם בזה שתבכה את מר גורלך יומם ולילה, תהיה יותר שמח, יותר טוב, יותר נכון? מה התועלת בזה?
צריך להבין, שלא הכל תלוי בידים שלך, ואם אתה אומר שאין לך מה לעשות עם הילד בינתיים, אז זהו סימן שאין צורך לעשות, והקב"ה בעצמו רוצה לסלול לו את הדרך, בלי עזרתך וסיוע שלך, כביכול. הרי אנו יודעים כמה פעמים הורים חושבים שהם עושים את הטוב ביותר לילד, ומזיקים הרבה יותר, אכן, זה לא מצב נורמלי שבן מתבגר הוא חסר שליטה עצמית ופורק כל הכוונה והדרכה, אבל האם יש משהו אחר לעשות? לריב אתו? לנצח אותו? מן הסתם אי אפשר.
וכאשר אי אפשר – לא צריך! אין לך חיוב לעשות מה שאתה לא יכול, ומה שאתה כן יכול – זה להרחיב את לבבך בשמחה גדולה, שהקב"ה בחר בך כבייביסיטר לנשמה מורכבת שעוברת מסלול קשה בעולם הזה, ומכל בני העולם לא מצא קוב"ה אחראי נאמן כמוך, שלכן הוא הביא אותו לגידולך היחסי, שאתה פותח את הבית שלך בעבורו בלי טרוניא, ובלי לשפוט ולבקר אותו כלל וכלל. וכמו שאתה לא אמור לייסר אותו במקום שאי אפשר, אל תייסר גם את עצמך, כי בבית שיש מתח ועצבות, כולם סובלים, גם אתה ואשתך, גם הילד הזה, וגם הילדים האחרים – ואין לזה שום תועלת מלבד נזק יותר גדול, שזה לא מה שאתה רוצה שיהיה.
הקב"ה שומע כל תפלות ישראל, ובפרט תפלות שנאמרות מלב נשבר, ואין עוד לב נשבר כמו הורים שרואים את בנם הולך וכלה, שמבכים בתפילתם כראוי, וכבר שמענו סיפורים רבים על ילדים שחזרו לחיק הוריהם בגשמיות וברוחניות על ידי תקוה ותפלה, דברים שלא יאמנו, שבעיני ראיתי ובאזני שמעתי ממקור נאמן. על כן קודם כל תקבע בדעתך שהקב"ה שסיבב את הניסיון הזה, עושה זאת רק לטובה, ועוד תקבע במחשבתך באופן קבוע, שבודאי יהיה טוב, טוב לגמרי, ועוד תרווה ממנו עוד רוב נחת, רק אתה צריך סבלנות, להמתין, להמתין, להמתין…. ויכול להיות שההמתנה תהיה זמן רב, ויתכן שהיא לא תהיה קלה, אבל זה מה שנדרש ממך, ובזמן הזה תרבו שניכם להתפלל ליוצר כל הנשמות, שישמור על הנשמה הזאת שזכיתם להביא לזה העולם, וכבר היו דברים מעולם, שאנשים כבר התייאשו מילדיהם, ובסוף ראו נפלאות איך שהוא צמח לאילן רב פארות, ודייקא ממנו ראו נחת דקדושה, עם דור ישרים יבורך.
דע לך, שהרבה פעמים האגו שלנו עושה אותנו עצובים, כי בודאי אתה מתבייש שכולם רואים את הבן שלך לבוש אחרת מילדי השכנים וכו', ולבך נקרע בקרבך, כשכל הבחורים חוזרים מהישיבה, והוא יושב צמוד לאייפון וכו', ואת גודל הצער הזה אין לתאר ואין לשער, אבל אם תתייחס לזה לפי איך שזה באמת, לפי שורשי הנשמות, ושכל נשמה צריכה לעבור מסלול אחר, וכל אחת קיבלה כלים אחרים, וסביר להניח, שלפי הכלים שבנך קיבל כעת – הוא עושה את הטוב ביותר, למרות שזה צורם עד לב השמים לשמוע ולקרוא את זה, אבל זו האמת… שאסור למרוד בהקב"ה, היינו שלא להסכים ושלא לקבל את הנסיון שנשלח מן השמים. וכל הענין של תפילה הוא חסד נפלא, שבכל זאת מותר לנו לבקש ולהתחנן שיהיה יותר טוב, והכל יבוא על מקומו בשלום.
ותזהר מאד לכבדו ולהכילו ככל האפשר, ואף שלפעמים אתה ממש מתפוצץ, ואתה מרגיש חייב להוכיח ולייסר, לאיים ולהגביל – זכור היטב, שבשעת כעס – שום דבר לא יעיל ולא מוצדק, ואתה עשוי להתחרט על זה, בכל פעם שתעלה חמתך על מעשיו, רוץ אל התהלים ואל התפלות, תרגיע את עצמך באור האמונה, ואתה תראה שיעבור הזמן, תשמח שלא הערת, כי כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כן מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע, וזכור דברים אלו היטב, כי הם שרשיים מאד במצב כזה, ועוד תצא נשכר בהתנהגות כזו.
ואף שאין זה הענין שלך, אזכיר לך מה שאמר הבעל שם טוב לאחד שבנו נפל לכפירה, שירבה לו אהבה וסופו לחזור בתשובה, וכך הוה, וזה מוזכר בספרו של הצדיק רבי פנחס מקוריץ. והם דברים נפלאים, וכל שכן במצב קל יותר מכפירה, אלא טשטוש הדעת, שרגיל אצל חלק מבני הנעורים, ובפרט בדור הזה.
רק אהבה, רק אהבה, רק אהבה…