לאורן היקר
שלום רב.
בהתחלה אביע את שמחתי שאתה מוצף בעבודה, הרבה מתלוננים על ההפך, שאין עבודה וכל כך קשה, אז תשמח ותודה להשי"ת, כי זו סגולה גדולה שיתן לך ה' את הכח לעבוד את העבודה שאתה צריך, כי לפעמים הברכה היא בזמן.
ברור, שאי אפשר לעבוד יותר מהזמן שיש לך, ובטח לא ביקשת עצה איך לעבוד עבודה שאין הזמן מספיק, וזה גם מה שאתה צריך להתרגל לסדר לעצמך סדר טוב והגון, שכל מה שאתה מקבל, שתדע מקודם – אם אתה באמת יכול לעמוד במטלה, ואז אתה משדר אמינות ויופץ שמך כאחד שעומד בזמנים וכו', ואם תדחה איזו עבודה לזמן מאוחר, בהיות שאתה עוסק באיזו עבודה אחרת – לא תפסיד מזה, משום שזה מעורר יותר הערצה ואמינות שאתה עסוק ואחראי.
ואחר כל זה, הוא ענין שמירת הזמן שהוא אם כל ההצלחות, כאשר אתה מקבל עבודה, אתה לא דוחה אותה לזמן מאוחר יותר, ואתה קובע לעצמך את השעות של העבודה, שבהן אתה רק עובד ואינך עושה שום דבר אחר, כלל וכלל לא, בהתמסרות מוחלטת, וגם כשאתה עושה הפסקה לנוח, אתה לא עובד עבודה אחרת, שאז זה נמשך על חשבון העבודה שלך, ואחר ההשתדלות של השעות שקבעת לעצמך, אל תדחוף שום עבודה, כי אחר כך נשחקים ולא עושים גם מה שצריך.
כי זה טבע האדם שאם מתמסר יתר מכפי יכולתו – הוא כבר לא מסוגל לגייס כוחות למצטרך לו והכל הולך לאט עם הרבה הפסדים וטעויות וכו', ולכן היה חכם בראשיתך, וקנה לעצמך פנקס מסודר, בו תכתוב, את המטלות שאתה צריך לעשות בכל יום, ובבוקר רשום מה אתה מקדיש לאותו היום, ולא תזוז מן הספר הזה כלל אפילו כמלא נימה, ובמשטר וסדר הגון, תעשה בישוב הדעת מה שאתה יכול, ומה שאינך יכול, מה לעשות?
כמובן, שהכל תלוי בסייעתא דשמיא, כי לפעמים אדם עושה תכניות והמציאות של החיים, המונהגת על ידי מסבב כל הסיבות, גורמת לו ביטולים שלא חשב עליהם כלל, ואז הוא מוצא את עצמו ללא עבודה ונשאר רק עם תכניות, הכל כי המשיך על עצמו הקליפה הנוראה של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", ותדע, שהקליפה הזו היא המעכבת את פרנסת האדם והצלחתו, ובכל פעם שאתה מדבר מפרנסתך ומהיכולת שלך, תדבר ממנו יתברך, שהוא הרי עושה הכל, ואין לך שום הצלחה מבלעדיו, ותאמר כמה פעמים ביום שבח והודיה לה' הטוב, שהוא הנותן לך כח לעשות חיל.
ואף שאין צריך לומר לך, כי מסתמא אתה מאמין ובוטח, אבל כדאי לחזור על דברי החובת הלבבות (שער הבטחון, פרק ז): ואמרו על אחד מן החסידים, שהיה לו שכן סופר מהיר, והיה מתפרנס משכר ספרותו, אמר לו יום אחד: היאך ענינך ? אמר לו: בטוב, בעוד ידי שלמה, ולערב היום ההוא נגדעה ידו, ולא כתב בה שאר ימין – והיה זה ענשו מהאל, יתברך, על אשר בטח על ידו. עד כאן. והדברים נוראים עד מאד. ואף, שכאמור, אין זה נוגע אליך, כי אינך חשוד לחשוב ולבטוח בכוחך, אבל לכולנו יש קצת דקצת מזה, וביטול המחשבה הזו היא מקור הברכה.
ואמר רבנו ז"ל, שהבטחון הוא הכלי לפרנסה, כל כן בטח והאמן רק בו יתברך, כי לא הפרנסה מפרנסת, ולא החיוב להביא עבודות, כי אם הכל ממנו יתברך לבד, ואז תראה בחוש, עם זה שתעשה מה שצריך כנ"ל, איך הקב"ה יפרנס אותך, ואם הכלי הוא הפרנסה הספציפית הזו, תהיה לך ברכה בכל מעשה ידיך.