לכבוד פנחס היקר.
צערך מובן ביותר, כי מי שיודע מה גודל המצוה הנוראה של קריאת שמע בוקר וערב, שהיא יסוד אמונתינו, יודע כמה שלא תקין המצב, שמפספסים דבר כזה, ועוברים בשאט נפש על מצות עשה, וזה שאתה מצטער על זה, אתה מראה בזאת, שאכפת לך, ואתה כן רוצה לקיים את המצוה הזו, כפשוטה, בתכלית השלימות. ועל זה לבד אתה צריך לשמוח, כי ככל שהמצוה הזו תהיה חשובה אצלך – אתה תשיג אותה, ולא יהיה יום אחד, שלא תקרא בו קריאת שמע בזמנה.
אתה ציינת את שורש הבעיה שאתה לא מסודר בזמנים, אבל זה עצמו יכול להיות התיקון שלך, כיון שזמני השינה שלך משתנים, ואתה בכל פעם ישן בזמן אחר, ולפעמים אתה רדום וישן בזמן קריאת שמע, הרי שאתה כבר אמור להכיר את עצמך, שאם אתה הולך לישון לפנות בוקר, או בשעה מאוחרת מסויימת, אין סיכוי שתהיה ער בבוקר, בזמן שצריך לקרוא קריאת שמע, ולכן תעשה לעצמך חוק חזק, שאם אתה כבר ער עד שעה מאד מאוחרת, וכבר קרוב יותר לעלות השחר, שאתה לא הולך לישון בשום פנים ואופן, עד שאתה קורא קריאת שמע, כי יש עליך חובת מלך, ואתה ירא מלכא, ואינך מורד במלכות שמים בשום פנים ואופן. וכך תעשה בכל פעם, עד שתהיה רגילות אצלך, שזה הדבר הכי חשוב בחיים, כי אתה צריך לדעת, שלא אונס השינה גורם לך שלא לקרוא ק"ש בזמן, אלא זה שאתה הולך לישון בזמן, שברור לך, שאתה תפסיד בבוקר את הקריאה, וזה לא אונס אלא פשיעה, כי מי התיר לך ללכת לישון בזמן כזה, שאתה מאחר את הפגישה עם ה'?
קח לך משל מעניני העולם, אם יש לאדם פגישה מאד קריטית ומכריעה בחייו, הוא יעשה אחת מן השתיים, או שילך לישון מוקדם מאד, ויהיה מוכן לפגישה הרבה לפני הזמן, או שיבטיח לעצמו את קיום הפגישה בכך שלא ירדם עד שתתקיים. כמו כן אתה, אל תחשוב על ק"ש כאשר אתה עצוב מזה שהפסדת, אלא תחשוב עליה בלילה, בזמן שהתאחר לך כל כך, ואז תדע בודאות, שאם אתה הולך לישון ולא עשית משהו מאד בטוח שתקום – אתה פשוט לא רצית לקרוא… וכיון שכנראה זו לא האמת, כי לבבך נשבר על כך, עליך מהיום והלאה להגדיל את המחשבה אודות הענין הזה, ללמוד את הנושא של המצוה הזו, להתפלל עליה, לנשום את קיומה, גם שלא בעיתה ובזמנה, ואז לא תהיה אפשרות אפילו בדרך הוה אמינה שלא תקרא כל בוקר את הקריאה, ועל כל פנים תיכף כשאתה קם, שיהיה בשעה שעדיין יוצאים ידי חובת ק"ש. המחיר של להיות צפור לילה גבוה מדאי, אז כל זמן שאתה לא רוצה לשנות את הצפורות, שא בתוצאות, ותהיה גיבור יותר גדול להיות ער בשעת אמירת ק"ש.
לפני שנים, היתה לי היכרות קטנה עם הרב סגל שיש לו ישיבה בקרית הרצוג בבני ברק, ובפעם הראשונה שנכנסתי למשרדו, ראיתי שם פתק שיועד לתלייה לעיני כל בני ישיבתו, והתוכן היה בערך כך: כיון שארע מקרה בישיבתינו וכו', נכנסו לגר"ח קניבסקי והתייעצנו אתו מה לעשות. ואז שאלתי את הרב, מה היה המקרה הדרמטי שהצדיק את המודעה? אמר לי, שהיו בחורים שקמו אחר זמן ק"ש… והשתוממתי איך שהוא ראה את זה כמשהו שצריך לזעזע על זה, וכשהוא ראה את פליאתי אמר לי בתמימות: וכי זה לא נורא שעוברים על דברי תורה? ושאלתי, מה הגיב הגר"ח? אמר לי, שהוא מאד נבהל, ושאל: הם היו חולים? וכשאמרו לו שלא, אז עוד יותר התפלא… אדם שלא חולה, איך עובר במזיד על מצוה מן התורה? וענה שהתיקון שלהם יהיה ללמוד שו"ע עם מ"ב הלכות ק"ש.
הנימה שלי, בגלל פחיתותי, היא שלא לראות במקרה כמו שלך וכמו של הבחורים הנ"ל – מזיד, חס ושלום, (מסתמא גם הגר"ח לא ראה בזה מזיד) אלא יותר חוסר מודעות מול הדרת ויקרת המצוה הנפלאה הזו, שמזינה את כל רמ"ח האברים של האדם, כידוע, גודל המצוה הזו, ושכל תיבה עושה הרבה בנפש האדם, ואיך שצריך להקפיד על המצוה הזו, בדקדוק, בהתלהבות, באהבה ובשמחה. אבל ככל שיותר תחדיר לעצמך את המצוה הזו, תזכה לקיים אותה בזמנה ובשלימות. וכן תעשה גם אתה את התיקון הנ"ל, ותלמד את עניני המצוה בהלכה ובשו"ע, ואחר הלימוד תתפלל הרבה, שלא יקרה לך אפילו פעם אחת שתאבד מצוה חשובה כזו, ובודאי אתה יודע מה שאמרו חז"ל, עבר על מצות עשה ושב, אינו זז משם עד שמוחלים לו. ובפרט כשתקבל על עצמך תשובה מאהבה, שזו תהיה המצוה שתהיה יותר זהיר בה מן הכל, כי לפי גודל המניעה, כן השייכות של נשמתך עם המצוה הזו, שאתה צריך לתקנה בהאי עלמא, כמובא.
אקוה שתקבל את דברי לא כמוסר משפיל ח"ו, כי אם שיחת חברים מאהבה להתחזק ביותר לקיים מצות ה' ברה מאירת עינים.