ליהושע היקר,
שלום רב.
אתה שואל שאלה כללית, וכותב, שאתה יודע מניסיון את התשובה עליה, וממנה יוצאת שאלה נוספת – מה עושים?
הייתי יכול לענות לך בקצרה, צר לי להודיעך ידידי, כי אתה צודק ואין כל יכולת לדעת, אם הזווג שלי מתאים, ואין לנו על מי לסמוך כי אם על אבינו שבשמים, מסבב כל הסיבות ומזווג זווגים. אבל רציתי להסביר לך כמה דברים.
מי שמסתכל אחורנית, על השידוך של עצמו או מה שארגן לבניו או לקרוביו, הוא רואה, שבמקרים רבים, זה לא מה שהיה רוצה, ואף על פי כן הוא מרוצה מזה ביותר, כלומר, אם היה יודע אז – לא היה לוקח, ומזל שלא ידע – כי לקח וטוב לו, לא תמיד, אבל יש פעמים רבות, שההפתעה היא לטובה, לצד הפעמים שכן זיהה מראש והצליח. בסופו של דבר, אין דרך בעולם שאפשר לדעת באמצעותה את הטיב של האדם מבלי לחיות עמו ולהכירו מקרוב. והשאלה הכי פשוטה, למה צריך לדעת? הרי אחים ואחיות של אדם מכירים אותו על חסרונותיו, אבל הם מכירים את כל כולו, יחסית. לא כן, אם נדע רק על חסרונות של המוצע לנו, לא נתחתן לעולם, כי אין אדם בלי חסרונות, ואין אדם שאין לו מה לתקן, ואין אדם שהחסרונות שלו לא יפריעו בשלב זה או אחר בחיים אם לא יתקן אותם. אז מה? אנו רוצים מלאכים? אתה יודע מה אדם רוצה באמת? אשליה! הוא רוצה שישלו אותו ויטעו אותו שהוא עושה נכון.
ה' עשה אתנו חסד, שנותן לנו את האשליה הזאת, כאילו אנו באמת בוחרים את בני זוגנו, לא רק בדרך שלנו, דרך השידוכים, גם בדרך שקוראת בחוץ, הם לא באמת בוחרים, הכל נכנס למעגל החיים במקריות שאנו קוראים לה השגחה עליונה (שזו האמת). אי אפשר באמת לדעת מראש, וכלום. ואף על פי כן, כיון שאנו בני העולם הזה, ויש לו רצונות פשוטים, ניתנה לנו הרשות לברר, ולהרגיש שאנו מבררים היטב, אז פשוט יש לנו התרשמות על מידות טובות שמספרים החברים, אנו מקשיבים באמת ללהט שבו נאמרים הדברים, אנו מצליבים מידע, ואנו מרוצים שאנו די יודעים לקראת מה אנו הולכים. אבל זה גם צריך להיות בראש פתוח, לא להציב יעד של מישהו מסויים מזן מסויים וכו', ואז לראות ולשמוע רק מה שאנו ציירנו לעצמנו. הבירורים בשידוכים אמורים להיות באמת ובתמימות.
אבל גם כאן צריך להשמע קולה של האמונה האמיתית, גם כשאנו מבררים, והלב שלנו חושק במשהו וזה מאד נראה לנו, עלינו לזכור שבסוף ה' מזווג זווגים, ואם הוא ירצה באיזה שידוך – הוא ישמיע לנו את הדברים המתאימים לנו וכו', כלומר, שאנו באמת ניצבים של איזה מצחק ותאטרון בובות, ואינננו כי אם בובות בתכנית האלוקית שלא עושות דבר מעצמן. לכן הבירורים צריכים להיות מעשיים ותכליתיים בלי לחשוב על כוחי ותבונתי, אני אברר, אני אדע, אני אהיה בטוח, לא! אתה לא תהיה בטוח לעולם.
ומה הנפקא מינה? שלא לעשות דברים מוזרים שלא התבקשנו, לא פסיכולוגים ולא גרפולוגים, לא מעבר לבירור הפשוט של האיני יודע שבאדם, אלו שהולכים עד הסוף, ורואים שמות, או הצלבות רוחניות של נשמות וכו' וכו', אלו לא זוכים במשפחה יותר יפה מאלו ההולכים בתמימות וסומכים על ה', ויודעים את מקומם האמיתי במגרש המשחקים הזה, והולך בתום – ילך בטח.