{שיעור אמונה 008 – והשבות אל לבבך}

חִבּוּר הָאָדָם אֶל אוֹרוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא

יֵשׁ לְאָדָם שְׁתֵּי מַעֲרָכוֹת פְּעִילוֹת, יֵשׁ מַעֲרֶכֶת הַשֵּׂכֶל וְיֵשׁ מַעֲרֶכֶת הָרֶגֶשׁ, לִפְעָמִים קוֹרֶה כִּי בְּמַעֲרֶכֶת הַשֵּׂכֶל, הָאָדָם מֻנָּח בְּתוֹךְ יְדִיעוֹת שֶׁל אֱמוּנָה, וְיוֹדֵעַ אֵיךְ לְהַסְבִּיר בָּאֵר הֵיטֵב אֶת אֱמוּנָתוֹ הַבְּרוּרָה וְהַמְזֻכֶּכֶת בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וּבְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וּבְמִצְווֹתָיו הַנְּעִימוֹת, אַךְ בִּמְצִיאוּת עוֹלָם הָרֶגֶשׁ שֶׁלּוֹ אֵינוֹ מֻשְׁפָּע כָּל כָּךְ מֵאֲמִתּוּת יְדִיעוֹתָיו, כִּי בְּמַהֲלַךְ חַיָּיו מִתְנַהֵג הוּא כְּמִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין, חַס וְשָׁלוֹם, בְּטָעוּת, הוּא מְיַחֵס לְעַצְמוֹ בְּעָיוֹת בֶּאֱמוּנָה, וְהָאֱמֶת הִיא אַחֶרֶת לְגַמְרֵי, הוּא פָּשׁוּט לֹא הֵזִין אֶת מַעֲרֶכֶת הָרֶגֶשׁ בַּיְּדִיעוֹת הָאֱמוּנִיּוֹת, וְעַל כָּךְ הוּא סוֹבֵל נִגּוּדִיּוּת בְּחַיָּיו.

זֶה הַפֵּרוּשׁ שֶׁל הַפָּסוּק: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ" (דְּבָרִים ד, לט), כַּאֲשֶׁר הָאָדָם זוֹכֶה לָדַעַת אֶת הַיְּדִיעָה הַשְּׁלֵמָה בַּאֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, עָלָיו לְהָזִין אֶת עוֹלָם הָרֶגֶשׁ, לְהָשִׁיב אֶל הַלֵּב אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַזֶּה שֶׁל מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, הָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן הוּא, שֶׁעָלֵינוּ לְהַנְחוֹת אֶת עוֹלָם הָרְגָשׁוֹת שֶׁלָּנוּ לְפִי הָאֱמֶת שֶׁבִּידִיעַת הַמֹּחַ, וּבְכָךְ אָנוּ מְגַיְּסִים אֶת הַלֵּב וְהַמֹּחַ לְאֵל אֱמוּנָה.

כֵּיצַד מִתְבַּצַעַת הַהִתְחַבְּרוּת הַזֹּאת, הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה? אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים בְּעוֹלָם שֶׁל נִגּוּדִים, הֲמוֹן פְּעָמִים אָדָם מוֹצֵא אֶת עַצְמוֹ פּוֹעֵל שֶׁלֹּא לְפִי צַו מַצְפּוּנוֹ, הַחֲרָטָה שֶׁלְּאַחַר מַעֲשֶׂה, הִיא כְּלִי חָשׁוּב וּמוֹעִיל לָאֲנָשִׁים מובחנים וּמוּדָעִים שֶׁלֹּא לַחֲזֹר עַל הַמִּשְׁגֶּה שׁוּב, כַּאֲשֶׁר מְדֻבָּר בֶּאֱמוּנָה, עָלֵינוּ לְהָשִׁיב אֶל הַלֵּב אֶת הָעֹמֶק הַזֶּה, פָּשׁוּט לְדַבֵּר אֶל הַלֵּב, לְהַסְבִּיר לוֹ כִּבְיָכוֹל, אֶת הַמְּצִיאוּת שֶׁבּוֹ הוּא נִמְצָא, שֶׁאִם הוּא, הַלֵּב, אֵינוֹ מַרְגִּישׁ עֲדַיִן בְּעֹמֶק הַלֵּב אֶת הָאֱמֶת שֶׁל הָאֱמוּנָה, הֲרֵי שֶׁהַחִסָּרוֹן הוּא בְּדֶרֶךְ הַהַעֲבָרָה וְלֹא בִּמְצִיאוּת הָאֱמוּנָה, כְּלוֹמַר, הוּא כֵּן מַאֲמִין, אֲבָל עֲדַיִן לֹא מָתַח אֶת הַחוּט הַמְּקַשֵּׁר שֶׁבֵּין הַלֵּב לַדַּעַת.

אֶפְשָׁר לוֹמַר, כִּי הַדַּעַת עֲדַיִן אֵינָהּ מְלֵאָה הֵיטֵב עִם יְדִיעַת הַמֹּחַ, מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ מַעֲמִיק הֵיטֵב, לְהָבִין מַה חוֹבָתוֹ בְּעוֹלָמוֹ, וּמַה מָקוֹם עֲמִידָתוֹ מוּל מַלְכּוֹ וְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לַהֶבְדֵּל שֶׁבֵּין אָדָם עָשִׁיר שֶּׁפּוֹנֶה אֶל שׁוּק הָעֲסָקִים, לְבֵין אָדָם שֶׁנִּקְלַע לְשָׁם בְּתוֹךְ שׁוֹטְטוּת וְאֶפֶס מַעַשׂ, שְׁנֵיהֶם נִמְצָאִים בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, אַךְ זֶה מְחֻבָּר בְּכָל לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ אֶל מַה שֶּׁעָלָיו לַעֲשׂוֹת, הוּא מֵבִין אֶת מְקוֹמוֹ, הוּא מַכִּיר אֶת דַּרְכֵי הַפְּעֻלָּה בַּשּׁוּק וְכוּ', הַשֵּׁנִי, מַבִּיט פֹּה וּמַבִּיט שָׁם, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְחַבֵּר בֶּאֱמֶת, מִשּׁוּם שֶׁמְּצִיאוּת הִמָּצְאוֹ שָׁם אֵינָהּ בְּרוּרָה לוֹ דַּיָּהּ, כָּךְ הוּא בְּעוֹלָם הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהוּא בְּעֶצֶם שׁוּק וְיָרַד לֶאֱסֹף בּוֹ סְחוֹרָה נִצְחִית, הַמָּקוֹם הַזֶּה – אַלִּיבָּא דֶּאֱמֶת, הוּא מָקוֹם שֶׁל אֶתְגָּר, וְרַק הַמֵּבִין הֵיטֵב אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה, וּמַה הַמַּשְׁמָעוּת עֲבוּרוֹ, מַהִי הַדְּבֵקוּת בֶּאֱלֹקִים, וּמַה מַטְּרַת בְּרִיאָתוֹ – הוּא רוֹאֶה אֶת מַעֲרֶכֶת מֻשָּׂגָיו כְּכֵלִים לְהָכִיל אֶת הָאוֹר הַזֶּה, הוּא מֵבִין מַדּוּעַ הָרֶגֶשׁ שֶׁלּוֹ לֹא מִתְחַבֵּר, וּמַכִּיר בַּדֶּרֶךְ שֶׁעַל הַמֹּחַ לַעֲשׂוֹת כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַשְׁפִּיעַ עַל הַלֵּב.

אֲנָשִׁים מְמַלְּאִים אֶת הָרֶגֶשׁ שֶׁלָּהֶם, מִדָּבָר שֶׁמַּעֲנִיק לָהֶם עֹנֶג, אִם אָדָם יִזְכֶּה לְקִרְבַת אֱלֹקִים לִי טוֹב, עוֹלָם הָרֶגֶשׁ שֶׁלּוֹ יִהְיֶה מָלֵא בְּאוֹרוֹת מֵהֵיכַל הָאֱמוּנָה, כָּל נְקֻדַּת שֶׁל אֱמוּנָה, כָּל צָעַד לַעֲבֹר הָאוֹר הָעֶלְיוֹן יְמַלֵּא אוֹתוֹ בְּחֵשֶׁק נִפְלָא וְאוֹר גָּדוֹל יְמַלֵּא אֶת כָּל יֵשׁוּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ אֶת הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁכָּל מִצְוָה וְכָל מַעֲשֶׂה טוֹב גָּרַם לָהֶם אֶת הָאֹשֶׁר הַפְּנִימִי, וְהוּא הָיָה אֲמִתִּי, וְלֹא הָיָה נְתִיב רֶגֶשׁ אֶחָד שֶׁהָיָה רֵיקָן מֵאוֹר שֶׁל אֱמוּנָה וּדְבֵקוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ.

וּבְכֵן, דִּבַּרְנוּ הַיּוֹם עַל אֶחָד הַיְסוֹדוֹת הַחֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר שֶׁל הַתַּהֲלִיךְ, שֶׁל חִבּוּר הָאָדָם אֶל אוֹרוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא, הוּא הַפְנָמַת כָּל הַיְדִיעוֹת, אֲרִיזָתָם וַהֲבָאָתָם בְּדֶרֶךְ מְסֻדֶּרֶת אֶל עוֹלָמוֹת הָרֶגֶשׁ, עָלַי לְהַכִּיר בְּהַכָּרָה בְּרוּרָה, כִּי אִם הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן לִי אֶת נְשִׁימַת רוּחַ אַפִּי, הֲרֵי הָעֹנֶג הָאֶפְשָׁרִי שֶׁבָּעוֹלָם קַיָּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁל קִרְבַת אֱלֹקִים, עִם הַהִתְבּוֹנְנוּת הַזֹּאת, הוּא יָזִין אֶת הַקֶּשֶׁר הָרִגְשִׁי, לְהִתְרַגֵּשׁ מִמַּה שֶּׁגּוֹרֵם לוֹ עֹנֶג אֲמִתִּי, וְהוּא הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא!

הֲמוֹן מְדַבְּרִים עַל קִרְבַת אֱלֹקִים, רִבְבוֹת ווֹארְטִים נִשְׁמָעִים מִפֶּה לָאֹזֶן, הֲמוֹן שִׂיחוֹת מוּסָר וְדִבּוּרֵי חֲסִידוּת וְהִתְחַזְּקוּת, אַךְ רַק כַּאֲשֶׁר הָאָדָם נִמְצָא בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, וְאֵין אִישׁ רוֹאֵהוּ, וְאֵינוֹ בְּמִסְגֶּרֶת כָּלְשֶׁהִי, וְהוּא מַקְשִׁיב לְהֶמְיַת הַלֵּב, שָׁם הוּא יָכוֹל לְהָבִין אִם הוּא מִתְרַגֵּשׁ מֵעֶצֶם הָעֻבְדָּה שֶׁהוּא עוֹמֵד לִפְנֵי ה', מְשָׁרֵת אוֹתוֹ וּמְדַבֵּר לְפָנָיו וּמְקַיֵּם אֶת רְצוֹנוֹ, וְכָל זֶה מֻנָּח אֶצְלוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בְּלִי שׁוּם פִּקְפּוּק כְּלָל.

תְּפִלּוֹת רַבּוֹת צָרִיךְ הָעוֹבֵד ה' לְהַשְׁקִיעַ, שֶׁיִּזְכֶּה שֶׁחוּשֵׁי הָרֶגֶשׁ שֶׁלּוֹ יִהְיוּ מֻנָּחִים עַל יְדֵי אֱמוּנָה וּדְבֵקוּת, יְכוֹלוֹת לַעֲבוֹר עַל הָאָדָם שְׁנוֹת חַיִּים שְׁלֵמוֹת, וְלֹא זָכָה פַּעַם אַחַת לְרֶגֶשׁ אֲמִתִּי אֶל קִרְבַת אֱלֹקִים שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בְּגֶדֶר דִּמְיוֹן אוֹ אוֹר מַקִּיף בְּיוֹתֵר, הָרֶגֶשׁ הוּא אַחַת מִתְּכוּנוֹת הָאָדָם, אָסוּר לָהּ לִתְכוּנָה חֲשׁוּבָה כָּזֹאת – לְהִשָּׁאֵר מִחוּץ לְאַרְמוֹן עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, עָלֵינוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לְהִתְקָרֵב אֶל אוֹר פְּנֵי מַלְכֵּנוּ, וּמִי שֶׁיִּרְצֶה בְּיוֹתֵר, וְיִמָּשֵׁךְ אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה, בִּרְבוֹת הָעִתִּים, עוֹלָם הָרֶגֶשׁ שֶׁלּוֹ יִהְיֶה עוֹלָם שֶׁל אֱמוּנָה, וְעוֹלָם שֶׁל קִרְבַת אֱלֹקִים (וְעַיֵּן לְקַמָּן מֵעִנְיַן זֶה בְּשִׁעוּר נ"ג).

לְסִכּוּם: צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לְגַיֵּס אֶת עוֹלָם הָרֶגֶשׁ, לְהַעֲנִיק לוֹ אֶת הַהִתְחַבְּרוּת לֶאֱמוּנָה וּדְבֵקוּת.