{שיעור אמונה 014 – מהות האמונה האמיתית}

מַהוּת הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית

עִנְיַן הָאֱמוּנָה רָחָב וְעָמֹק מְאֹד, וְצָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בִּדְבָרִים הַרְבֵּה לְבָאֲרוֹ הֵיטֵב, הַטֻּמְאָה וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא מִתְגַּבְּרִים בְּכָל כֹּחָם לְרַפּוֹת אֶת יְדֵי בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יֵדְעוּ וְלֹא יַשִּׂיגוּ אֶת מַהוּת הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית, עַד שֶׁקָּמוּ בִּימִינוֹ כִּתּוֹת שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹשֶׂה נִסִּים בְּדוֹרֵנוּ, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה.

עָלֵינוּ לְשַׁנֵּן שׁוּב וְשׁוּב אֶת הָרִאשׁוֹן מִי"ג עִקָּרִים: אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים; לְהָבִין הַדְּבָרִים לַאֲשׁוּרָם וּלְהַאֲמִין בָּהֶם בֶּאֱמֶת צְרִיכִים טָהֳרַת הַלֵּב וַהֲכָנָה גְּדוֹלָה בְּעֹמֶק הָעִיּוּן, וְאֵין לְאוֹמְרוֹ מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ כְּמִצְווֹת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה, עַל הָאָדָם לָדַעַת וּלְהַאֲמִין בֶּאֱמֶת, שֶׁכָּל פַּעַם שֶׁהוּא מֵזִיז אֶת יָדוֹ וּמֵנִיעַ אֶת אֶצְבָּעוֹ – זֶה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, כָּל יְצִיאָה מֵהַבַּיִת הוּא בְּהַשְׁגָּחָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאִם יָסִיר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת עֵינָיו מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד, יִתְבַּטֵּל כְּעַפְרָא דְּאַרְעָא, גַּם כְּשֶׁאֲחָזַתּוּ צִנָּה אוֹ שֶׁסּוֹבֵל מִכְּאֵב קַל, יֵדַע שֶׁזֶּה בְּהַשְׁגָּחָה מְיֻחֶדֶת, בְּדִיּוּק כְּשֵׁם שֶׁהֲסָרַת הַמַּחֲלָה מִמֶּנּוּ הוּא בְּהַשְׁגָּחָה מִלְּעֵילָא. גַּם נְשִׁיבַת הָרוּחַ לְצַד מְסֻיָּם וְהַמָּטָר שֶׁיּוֹרֵד עַל הָאָרֶץ הוּא מַעֲשֶׂה אֱלֹקֵינוּ וְאֵין שׁוּם מִקְרֶה בָּעוֹלָם.

עַד הֵיכָן הַדְּבָרִים מַגִּיעִים נִלְמַד מִמַּעֲשֵׂה רַב (עַיֵּן בְּסֵפֶר הַקָּדוֹשׁ נְתִיב מִצְווֹתֶיךָ נְתִיב הַיִּחוּד, שְׁבִיל ג, אוֹת א) שֶׁאֵרַע עִם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ, פַּעַם נָסַע עִם אֶחָד מִתַּלְמִידָיו, וּבְדַרְכָּם נִקְלְעוּ לְמִדְבַּר שָׁמֵם [כַּנּוֹדָע דַּרְכּוֹ בַּקֹּדֶשׁ לִנְסֹעַ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בִּקְפִיצַת הַדֶּרֶךְ] מֵחֲמַת חֹם הַמִּדְבָּר הַלּוֹהֵט, וְטֹרַח הַנְּסִיעָה הָיָה הַתַּלְמִיד צָמֵא מְאֹד לְמַיִם וְהִגִּיעַ לְסַכָּנַת נְפָשׁוֹת, הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הָיָה אָחוּז בְּשַׂרְעַפָּיו, וְהַתַּלְמִיד הִתְיָרֵא לְהַפְסִיקוֹ מִדְּבֵקוּתוֹ.

כְּשֶׁעָבְרוּ עוֹד כַּמָּה שָׁעוֹת, הֵבִין הַתַּלְמִיד שֶׁלֹּא יַחֲזִיק מַעֲמָד בַּחַיִּים בְּלִי שְׁתִיָּה, וּבַחֲשָׁשׁוֹ שֶׁמָּא יִשָּׁאֵר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב לְבַדּוֹ בַּמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, הִרְהִיב עוֹז וְאָמַר שֶׁהוּא בְּמַצַּב מְסֻכָּן מְאֹד מֵחֲמַת צִמְאוֹנוֹ, אוּלָם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב לֹא עָנָהוּ דָּבָר. לְאַחַר שָׁעָה מוּעֶטֶת, כַּאֲשֶׁר הַצָּמָא גָּבַר עָלָיו מְאֹד עַד שֶׁרֹאשׁוֹ נַעֲשֶׂה סְחַרְחַר וּרְאִיָּתוֹ נֶחְלְשָׁה, חָזַר וּפָנָה אֶל רַבּוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְאָמַר שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִחְיוֹת עוֹד יוֹתֵר מִזְּמַן מוּעָט.

שָׁאַל אוֹתוֹ הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב: אֱמוֹר נָא, אַתָּה מַאֲמִין שֶׁכְּבָר בִּשְׁעַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם צָפָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁאַתָּה תִּהְיֶה בַּמִּדְבָּר הַזֶּה, וְיֹאחַז אוֹתְךָ צִמָּאוֹן עַד שֶׁתִּהְיֶה קָרוֹב לְמִיתָה, וּמֵאָז הֵכִין עֲבוּרְךָ מַיִם לִשְׁתּוֹת. הַתַּלְמִיד הִרְהֵר זְמַן מוּעָט עַד שֶׁאָמַר שֶׁמִּן הַשָּׁמַיִם יָעִידוּ עָלָיו שֶׁהוּא מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁכְּבָר בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם הֵכִין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲבוּרוֹ מַיִם לִשְׁתּוֹת, אָמַר לוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, שֶׁאִם הוּא אָכֵן מַאֲמִין בָּזֶה – יִמְצָא תֵּכֶף מַיִם לִשְׁתּוֹת.

כַּעֲבוֹר דַּקּוֹת סְפוּרוֹת רָאוּ לְפֶתַע גּוֹי בָּא לִקְרָאתָם, כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׂא שְׁנֵי דְּלָיֵי מַיִם מְלֵאִים עַל גְּדוֹתֵיהֶם, יָרַד הַתַּלְמִיד מִן הָעֲגָלָה, נָתַן לַגּוֹי מַטְבֵּעַ וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מַיִם לִשְׁתּוֹת. הַגּוֹי הִסְכִּים, וְנָתַן לוֹ מַיִם כָּל צָרְכּוֹ. שָׁאַל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב אֶת הַגּוֹי עַל מַעֲשָׂיו בְּאֶמְצַע הַמִּדְבָּר, וְלָמָּה בָּא הֵנָּה עִם דְּלָיֵי מַיִם. הֱשִׁיבוֹ הַגּוֹי, שֶׁהַפָּרִיץ שֶׁהוּא עוֹבֵד אֶצְלוֹ יָצָא מִדַּעְתּוֹ, וְצִוָּהוּ לְהָבִיא בִּשְׁבִילוֹ מַיִם דַּוְקָא מִבְּאֵר מְסֻיָּם שֶׁבַּמִּדְבָּר, אַף שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּאֵר מַיִם בַּחֲצֵרוֹ, בְּאוֹמְרוֹ, שֶׁשָּׁמַע שֶׁבְּאוֹתוֹ בְּאֵר יֵשׁ מַיִם טוֹבִים לִשְׁתִיָּה. הַגּוֹי הִמְשִׁיךְ לְסַפֵּר, שֶׁמִּתְחִלָּה לֹא רָצָה לָלֶכֶת כִּי פָּחַד מֵהַחַיּוֹת שֶׁבַּמִּדְבָּר, אֶלָּא שֶׁחֲזָקָה עָלָיו פְּקֻדַּת הַפָּרִיץ לָלֶכֶת לַמִּדְבָּר לְהָבִיא מִשָּׁם מַיִם. נַעֲנָה הַבַּעַל שֵׁם טוֹב לְתַלְמִידוֹ: עַתָּה נוֹכַחְתָּ לִרְאוֹת שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִזְמִין מַיִם עֲבוּרְךָ, וְתֵדַע, שֶׁלֹּא בְּיוֹם זֶה הֵכִין עֲבוּרְךָ מַיִם, אֶלָּא כְּבָר בְּרֶגַע הַבְּרִיאָה צָפָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַיּוֹדֵעַ עֲתִידוֹת וְצוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת לְכָל הַמְאֹרָעוֹת שֶׁיֶּאֶרְעוּ לְכָל נִבְרָא וְנִבְרָא, וּמֵאָז הֵכִין לְכָל יְצִיר נוֹצָר אֶת כָּל צְרָכָיו.

עִם אֱמוּנָה אֲמִתִּית זוֹ צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְהַלֵּךְ, לָדַעַת, שֶׁכְּבָר בְּרֵאשִׁית הַיְּצִירָה, הֵכִין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲבוּרוֹ אֶת כָּל צְרָכָיו בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת עַד יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן. חוֹבַת הָאָדָם לְסַגֵּל לְעַצְמוֹ אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בְּלִי שׁוּם הִתְחַכְּמוּת, לָדַעַת נֶאֱמָנָה שֶׁכָּל הַקּוֹרֶה הוּא מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁמַּנְהִיג אֶת הַכֹּל, כָּל הַנַּעֲשָׂה בָּעוֹלָם הוּא בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מִלְּעֵילָא וְאֵין שׁוּם מִקְרֶה כְּלָל. כָּל מְאֹרָע בָּעוֹלָם מְחֻשָּׁב מֵרֹאשׁ, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרָא רְשָׁעִים שֶׁיְּשַׁמְּשׁוּ רְצוּעָה לְהַלְקוֹת הַבְּרִיּוֹת, וּמֵאִידָךְ בָּרָא צַדִּיקִים וְאֶת חֲסִידֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵם יַצִּילוּ מִיַּד הָרְשָׁעִים – הַכֹּל מְחֻשָּׁב מִתְּחִלָּה, כִּי הֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לְבִירָה בְּלֹא מַנְהִיג.

בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ שֶׁרַבּוּ, מִתְרַבִּים הָאֲנָשִׁים שֶׁמְּדַמִּים שֶׁהֵם מַאֲמִינִים בַּה' וְאַף אוֹמְרִים בְּקוֹל גָּדוֹל – אֲנִי מַאֲמִין וְכוּ', אֲבָל הֵם לֹא מְבִינִים וּמִתְעַמְּקִים בְּמַה שֶּׁאוֹמְרִים, הֵם אֵינָם מַשְׂכִּילִים לְהָבִין אֶת מַהוּת הָאֱמוּנָה, לָדַעַת בְּבֵרוּר, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהֵחָשֵׁב בְּתוֹךְ כְּלָל יִשְׂרָאֵל בְּלִי אֱמוּנָה תַּמָּה.

עָלֵינוּ לַחֲזֹר וּלְשַׁנֵּן אֶת הַפָּסוּק (חֲבַקּוּק ב, ד): "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה", לָדַעַת, שֶׁכָּל חִיּוּתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק הִיא אַךְ וְרַק מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ, לְהַאֲמִין שֶׁכָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה הוּא בְּהַשְׁגָּחָה מְיֻחֶדֶת, גַּם זְבוּב שֶׁמַּטְרִיד – לֹא בָּא מֵאֵלָיו אֶלָּא בְּהַשְׁגָּחָה וּבִשְׁלִיחוּת מְיֻחֶדֶת כְּדֵי שֶׁיִּצְטַעֵר לְרֶגַע, כֵּן כְּשֶׁעוֹבֵר בָּרְחוֹב וְכֶלֶב נוֹבֵחַ – יַאֲמִין שֶׁזֶּה בְּהַשְׁגָּחָה מְיֻחֶדֶת.

מתוך ספר 'שפע חיים' שנת תשמ"ב (עמודים שמג-שמד)