{שיעור אמונה 025 – קדמות הבורא ציון דרך לאמונה}

קדמון לכל קדומים

יוֹם רְבִיעִי לְסֵדֶר בְּהַר־בְּחֻקֹּתַי, י"ז אִיָּר תשע"ח

היּוֹם נְדַבֵּר הָלְאָה מֵהָעִקָּרִים הַקְּדוֹשִׁים שֶׁל יְסוֹד אֱמוּנָתֵנוּ, אֲבָל עָלַי לְהַקְדִּים דָּבָר אֶחָד נָחוּץ שֶׁכְּבָר נִרְמָז בַּשִּׁעוּרִים הַקּוֹדְמִים, שֶׁמִּצְוַת הָאֱמוּנָה בִּכְלָלוּתָהּ וּבִפְרָטִיּוּתָהּ, הִיא עֶצֶם הַמִּצְוָה, וְאֵין לוֹמַר, שֶׁיֵּשׁ פְּרָטִים שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם, מִשּׁוּם שֶׁאֵינָם נוֹתְנִים לוֹ כְּלוּם בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ, שֶׁזֶּה גּוּפָא עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם! בָּרוּר שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה לְהִתְעַסֵּק בַּחֲקִירוֹת וּמֻשְׂכָּלוֹת שֶׁאֵין בְּכֹחַ כָּל אָדָם לַעֲמֹד עֲלֵיהֶן, וּכְבָר נֶאֱסַר עָלֵינוּ עַל יְדֵי רַבּוֹתֵינוּ בְּמַהֲלַךְ הַדּוֹרוֹת.

מַה שֶּׁאָנוּ צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת – זֶה לְהִתְרַגֵּל לַחֲשֹׁב עַל מְצִיאוּת הֲוָיָ"ה בָּרוּךְ הוּא, מֵעֵת שֶׁאָנוּ קָמִים בַּבֹּקֶר עַד לֶכְתֵּנוּ לִישׁוֹן, כִּי זֹאת הַמַּטָּרָה שֶׁלִּשְׁמָהּ בָּאנוּ לָעוֹלָם, לִזְכֹּר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאֵינָהּ מַכְשִׁירֵי מִצְוָה כְּדֵי שֶׁנְּקַיֵּם מִצְווֹת יוֹתֵר טוֹב אוֹ בִּכְדֵי שֶׁהַתְּפִלָּה תִּהְיֶה זַכָּה יוֹתֵר, אֶלָּא עֶצֶם הַנְּקֻדָּה שֶׁל אֱמוּנָה, כְּמוֹ שֶׁהִיא, זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה דְּאוֹרַיְתָא, וְנָפְקָא מִינָהּ גַּם לְזִכּוּי הָרַבִּים, שֶׁאִם אָדָם רוֹצֶה לְזַכּוֹת אֵיזֶה בַּר יִשְׂרָאֵל הֲכִי רָחוֹק, וְיֵשׁ לוֹ רַק כַּמָּה רְגָעִים, עֲצָתוֹ אֱמוּנָה, לְדַבֵּר עִמּוֹ דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה, וְאִם לֹא יִפְעַל אֶצְלוֹ אֲפִלּוּ רַק זֶה בְּעַצְמוֹ, שֶׁיְּהַרְהֵר בִּתְשׁוּבָה וּבֶאֱמוּנָה – תִּהְיֶה בּוֹ זְרִיעָה נִצְחִית, וּשְׁנֵיהֶם יִהְיוּ נִשְׂכָּרִים בָּזֶה וּבַבָּא.

וְהִנֵּה נְדַבֵּר מִן הָעִקָּר, שֶׁהוּא – אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן. וְזֶה לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָיוֹת: וְהַיְּסוֹד הָרְבִיעִי – הַקַּדְמוּת. וְהוּא, שֶׁזֶּה הָאֶחָד הַמְּתֹאָר הוּא הַקַּדְמוֹן בְּהֶחְלֵט, וְכָל נִמְצָא זוּלָתוֹ הוּא בִּלְתִּי קַדְמוֹן בְּיַחַס אֵלָיו, וְהָרְאָיוֹת לָזֶה בַּסְּפָרִים הַרְבֵּה. וְזֶה הַיְּסוֹד הָרְבִיעִי הוּא שֶׁמּוֹרֶה עָלָיו מַה שֶׁנֶּאֱמַר (דְּבָרִים לג, כז): "מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם". וְדַע, כִּי הַיְּסוֹד הַגָּדוֹל שֶׁל תּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הוּא – הֱיוֹת הָעוֹלָם מְחֻדָּשׁ, יְצָרוֹ ה' וּבְרָאוֹ אַחַר הַהֶעְדֵּר הַמֻּחְלָט…

הַקַּדְּמוּת שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יְסוֹד אֱמוּנָתֵנוּ, מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ עַל הָאַפְסִיּוּת שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּשֶׁאָדָם גַּשְׁמִי יוֹצֵא הַחוּצָה לִרְאוֹת בָּעוֹלָם, מֵחֲמַת גֹּדֶל הַהַסְתָּרָה הַנּוֹרָאָה שֶׁיֵּשׁ עַל הַיְקוּם – נִדְמֶה לוֹ שֶׁיֵּשׁ עוֹלָם שֶׁהוּא מֻכְרָח לִהְיוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, וְלֹא שֶׁהוּא מַאֲמִין כָּךְ, אֶלָּא בַּתְּחוּשׁוֹת שֶׁלּוֹ הוּא רוֹאֶה אֶת זֶה כָּךְ, וְזֶה גַּם פְּגַם אֱמוּנָה, כִּי הוּא חַיָּב מַמָּשׁ לְהַרְגִּישׁ אֶת הָאַפְסִיּוּת שֶׁל הָעוֹלָם מוּל הַקַּדְּמוּת שֶׁל הָאֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.

עַל כֵּן הוֹרָאָה מַעֲשִׂית לָנוּ מֵהַיְסוֹד הַזֶּה, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁאָנוּ מִתְבּוֹנְנִים עַל הָעוֹלָם, עָלֵינוּ לַחֲזֹר וּלְשַׁנֵּן, כִּי פַּעַם לֹא הָיָה עוֹלָם, וְלֹא הָיָה כְּלוּם, וְרַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁרָצָה לִבְרֹא הָעוֹלָם, בָּרָא הָעוֹלָם יָפֶה כָּל כָּךְ, וְאֶת זֶה אֶפְשָׁר לְקַיֵּם בִּשְׁעַת טִיּוּל כַּאֲשֶׁר נִזְדַּמֵּן לְאָדָם וְכוּ', וְאָז מְקַיֵּם תּוֹךְ כְּדֵי כָּךְ מִצְוָה גְּדוֹלָה וּמֻפְלֶגֶת מְאֹד, כִּי מְחַשֵּׁב בַּאֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, וּשְׂכָרוֹ רַב מְאֹד, וּכְתִיב: "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה'" וְגוֹ'.

הַסֵּיפָא שֶׁל הָעִקָּר הַזֶּה, שֶׁהוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן, וְיֵשׁ בָּזֶה גַּם הוֹרָאָה לְמַעֲשֶׂה, אֵיךְ לְהִתְחַזֵּק בְּקִרְבַת אֱלֹקִים, כִּי פְּעָמִים רַבּוֹת, נִדְמֶה לְאָדָם, שֶׁהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה, וּפַעַם הָיְתָה הִתְגַּלּוּת נִפְלָאָה שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכַיּוֹם אֵין אֶת הַהִתְגַּלּוּת הַזּוֹ בְּגִלּוּי וְכוּ', וְזוֹ טָעוּת גְּדוֹלָה מְאֹד, כִּי הֶאָרַת אוֹרוֹ יִתְבָּרַךְ אֵינָהּ פּוֹסֶקֶת אַף לְרֶגַע אֶחָד, אֶלָּא אוֹתוֹ אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד שֶׁהָיָה בְּרֵאשִׁית הַבְּרִיאָה שֶׁעָלָה בִּרְצוֹנוֹ לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם, כִּבְיָכוֹל, כֵּן הוּא יִתְבָּרַךְ שׁוֹפֵעַ שֶׁפַע אוֹרוֹ הַקָּדוֹשׁ וְהַנּוֹרָא בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, כְּשֶׁאֵין לָנוּ נָבִיא וְחוֹזֶה, כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי כְּתִיב.

הַיְּדִיעָה הַזֹּאת מֻכְרַחַת מְאֹד, כִּי נִדְמֶה לָנוּ אֲנָשִׁים קְטַנִּים שֶׁאֵין לָנוּ אֶת הַקֶּשֶׁר הָאֲמִתִּי עִם בּוֹרֵא עוֹלָם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְהִיא טָעוּת גְּדוֹלָה עַד מְאֹד, כִּי אֵין שׁוּם הֶבְדֵּל בֵּין הַתְּפִלָּה שֶׁלָּנוּ לַתְּפִלָּה שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ הַקַּדְמוֹנִים שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי מִצַּד מִי שֶׁמִּתְפַּלְּלִים אֵלָיו – אֵין חִלּוּק כְּלָל, וּמַה יִרְעַשׁ הָאָדָם מְאֹד, בִּרְאוֹתוֹ הַזְּכוּת הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, שֶׁאָנוּ עוֹבְדִים וּמַאֲמִינִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן, וְזֶה מוֹעִיל מְאֹד לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת כָּאֵלּוּ הַמְקָרְבִים אֶת הָאָדָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.

וְהַפֵּרוּשׁ הַפָּשׁוּט שֶׁל הוּא רִאשׁוֹן וְהוּא אַחֲרוֹן, הוּא עַל דֶּרֶךְ מַה שֶּׁמּוּבָא בְּדִבְרֵי הַנָּבִיא (יְשַׁעְיָה מד, ו): כֹּה אָמַר ה' מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְגֹאֲלוֹ ה' צְבָאוֹת אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹקִים, וְהַפֵּרוּשׁ הוּא, שֶׁהוּא רִאשׁוֹן קֹדֶם בְּרִיאַת הָעוֹלָם, וְהוּא אַחֲרוֹן לְאַחַר שֶׁיִּכְלֶה הָעוֹלָם.  וְכָתַב הַמַּלְבִּי"ם: הַנָּבִיא מִתְוַכֵּחַ עַתָּה נֶגֶד שְׁנֵי מִינֵי כִּתּוֹת שֶׁהָיוּ בִּזְמַנּוֹ בֵּין הָעַמִּים, הַכַּת הָאַחַת שֶׁנָּתְנוּ דֹּפִי בֶּאֱלֹהוּת – מְדַבֵּר תְּחִלָּה נֶגֶד הַכַּת שֶׁנָּתְנוּ דֹּפִי בֶּאֱלֹהוּת, וְהוּא שֶׁאָמְרוּ שֶׁאֵינוֹ קַדְמוֹן וְשֶׁאֵינוֹ אֶחָד … וְעַל זֶה אָמַר, נֶגֶד הָאוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ קַדְמוֹן – אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וְנֶגֶד הָאוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ אֶחָד – אוֹמֵר וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים.

בְּכָל פַּעַם שֶׁמַּרְגִּישׁ אָדָם חֻלְשָׁה מִן הַדְּבֵקוּת – יַחֲזוֹר הָעִקָּר הַזֶּה, וְיִזְכֶּה לְאוֹר גָּדוֹל מְאֹד, כִּי הָאוֹר שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹפֵעַ עַל מִי שֶׁחוֹשֵׁב עָלָיו וְעַל מִי שֶׁמְּהַרְהֵר בִּמְצִיאוּתוֹ הַקְּדוֹשָׁה, וּמְפַנֶּה לִבּוֹ לְהַעֲמִיק בַּאֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ, וְהַכֹּל בִּתְמִימוּת וּבִפְּשִׁיטוּת גְּמוּרָה, אַשְׁרֵי לוֹ וְאַשְׁרֵי חֶלְקוֹ. וּכְבָר אָמַר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זי"ע, בְּמָקוֹם שֶׁחוֹשֵׁב הָאָדָם – שָׁם הוּא כֻּלּוֹ.