{שיעור אמונה 031 – סוד נבואת משה רבינו}

אב הנביאים לקודמים ולבאים

יוֹם שְׁלִישִׁי לְסֵדֶר בְּחֻקֹּתַי,  כ"ג בְּאִיָּר תשע"ח

הָעִקָּר הַשְּׁבִיעִי מִסֵּדֶר שְׁלֹשָׁה עָשָׂר עִקָּרִים הוּא – אֱמוּנָתֵנוּ בִּנְבוּאַת מֹשֶׁה וּבְמַעֲלָתוֹ, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁנְּבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם – הָיְתָה אֲמִתִּית. וְשֶׁהוּא הָיָה אָב לַנְּבִיאִים. לַקּוֹדְמִים לְפָנָיו וְלַבָּאִים אַחֲרָיו. עִקַּר זֶה הוּא הַשְּׁבִיעִי, וְכָל הַשְּׁבִיעִין חֲבִיבִין, כִּי הוּא עִקַּר שֶׁבָּעִקָּרִים, כִּי אֱמוּנָתֵנוּ בִּגְדֻלַּת וּמַעֲלַת וַאֲמִתַּת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם הִיא יְסוֹד תּוֹרָתֵנוּ וַאֲמִתָּתָהּ. וֶאֱמוּנָה זוֹ כּוֹלֶלֶת שְׁנֵי דְּבָרִים: הָאֶחָד, שֶׁנְּבוּאַת מֹשֶׁה אֲמִתִּית, וְהַשֵּׁנִית, שֶׁהוּא הָיָה אָב לַנְּבִיאִים וְכוּ'. דְּבָרִים אֵלּוּ הֵם עִקָּרֵי אֱמוּנָה, וְעַל כָּל יְהוּדִי מַאֲמִין לְדַעְתָּם, וּלְחָקְקָם הֵיטֵב עַל לְבָבוֹ.

וְנִלְמַד אֶת לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם בְּפֵרוּשׁ הַמִּשְׁנָיוֹת, וְתוֹךְ כְּדֵי לִמּוּד עָלֵינוּ לָדַעַת, שֶׁהַדְּבָרִים הַלָּלוּ, עֶצֶם יְדִיעָתָם הִיא מִצְוָה, וְצָרִיךְ לְשַׁנְּנָם וְלִזְכֹּר אוֹתָם, כִּי פְּגַם אֶחָד בָּהֶם הוּא פְּגַם בְּעִקָּר הָאֱמוּנָה, וְעַל כֵּן אָסוּר לוֹמַר לְעַצְמוֹ, מַה אִכְפַּת לִי מִנְּבוּאַת מֹשֶׁה בִּפְרָטִיּוּת, הֲלוֹא אֲנִי מַאֲמִין בּוֹ וּבַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה עַל יָדוֹ, אֵין זוֹ הָאֱמֶת! כִּי עָלֵינוּ לָדַעַת אֶת גְּדֻלָּתוֹ וְאֶת עֹצֶם נוֹרָאוֹת דַּרְגַּת נְבוּאָתוֹ שֶׁהָיְתָה גְּדוֹלָה מִשְּׁאָר נְבִיאִים, וְזוֹ הִיא הַמִּצְוָה שֶׁל הָעִקָּר הַזֶּה – לָדַעַת וְלִלְמֹד אֶת  הַיְדִיעוֹת הַלָּלוּ, הַמְּקָרְבוֹת אֶת הָאָדָם אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. נְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, הִיא קוֹל ה' הַמְדַבֵּר אֵלֵינוּ בְּכָל עֵת, הַבִּטּוּל הַגָּמוּר שֶׁל מֹשֶׁה הֶעָנָיו מִכָּל הָאָדָם אֶל ה' – תּוֹרָה שְׁלֵמָה הִיא.

וְזוֹ לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם: הַשְּׁבִיעִי – נְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. וְהוּא, שֶׁנַּאֲמִין שֶׁהוּא אֲבִיהֶן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים שֶׁקָּדְמוּ לְפָנָיו וְהַבָּאִים אַחֲרָיו, הַכֹּל הֵם לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּמַעֲלָה, וְהוּא בְּחִיר ה' מִכָּל הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי, אֲשֶׁר הִשִּׂיג מִמֶּנּוּ יִתְעַלֶּה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהִשִּׂיג וְיַשִּׂיג כָּל אָדָם שֶׁנִּמְצָא וְשֶׁיִּמָּצֵא. וְשֶׁהוּא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הִגִּיעַ לְתַכְלִית הָרוֹמְמוּת מֵעַל הָאֱנוֹשִׁיּוֹת עַד שֶׁהִשִּׂיג הַמַּעֲלָה הַמַּלְאָכִית וְנַעֲשֶׂה בְּמַעֲלַת הַמַּלְאָכִים, לֹא נִשְׁאַר לְפָנָיו שׁוּם מָסָךְ שֶׁלֹּא קְרָעוֹ וְלֹא עָצַר בַּעֲדוֹ שׁוּם מַעְצוֹר גּוּפָנִי, וְלֹא נִשְׁאַר בּוֹ שׁוּם דָּבָר מִן הַחִסָּרוֹן לֹא מְעַט וְלֹא הַרְבֵּה, וְהֻשְׁבְּתוּ בּוֹ הַכֹּחוֹת הַדִּמְיוֹנִיִּים וְהַחוּשִׁים בְּכָל הַשָּׂגוֹתָיו, וְנִתְבַּהֵל כּוֹחוֹ הַמִּתְעוֹרֵר, וְנִשְׁאַר שֵׂכֶל בִּלְבַד, וְעַל עִנְיַן זֶה אָמְרוּ עָלָיו שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִם ה' בְּלִי אֶמְצָעוּת הַמַּלְאָכִים.

נְבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ נִבְדְּלָה מִנְּבוּאַת כָּל שְׁאָר הַנְּבִיאִים בְּאַרְבָּעָה הֶבְדֵּלִים, [יְדִיעַת הַהֶבְדֵּלִים הַלָּלוּ, הִיא יְסוֹד בְּלִמּוּד הָאֱמוּנָה, וְעָלֵינוּ לְדַעְתָּם] הַהֶבְדֵּל הָרִאשׁוֹן – שֶׁכָּל נָבִיא אֵיזֶה שֶׁיִּהְיֶה אֵין ה' מְדַבֵּר אִתּוֹ כִּי אִם עַל יְדֵי אֶמְצָעִי, וּמֹשֶׁה בְּלִי אֶמְצָעִי כְּמוֹ שֶׁאָמַר פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ.

וְהַהֶבְדֵּל הַשֵּׁנִי – שֶׁכָּל נָבִיא לֹא יְבוֹאֵהוּ הַחֲזוֹן אֶלָּא בִּזְמַן הַשֵּׁנָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה, וַיַּחֲלֹם, בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה וְכוּ', וְהַרְבֵּה מִן הָעִנְיָן הַזֶּה, אוֹ בְּיוֹם אַחֵר תַּרְדֵּמָה הַנּוֹפֶלֶת עַל הַנָּבִיא וּמַצָּב, שֶׁבּוֹ שׁוֹבְתִים כָּל חוּשָׁיו וּמִתְרוֹקֶנֶת מַחְשַׁבְתּוֹ כְּעֵין שֵׁינָה, וּמַצַּב זֶה נִקְרָא מַחֲזֶה וּמַרְאֶה, וְעָלָיו הוּא אוֹמֵר "בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים" (יְחֶזְקֵאל ח, ג). וּמֹשֶׁה בָּא לוֹ הַדִּבּוּר בַּיּוֹם וְהוּא עוֹמֵד בֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים, כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחוֹ ה': "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ" (שמות כה, כב) וְכוּ', אָמַר יִתְעַלֶּה (בַּמִּדְבָּר יב, ו־ז): "אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ; לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה".

וְהַהֶבְדֵּל הַשְּׁלִישִׁי – שֶׁהַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר בָּא לוֹ הַחֲזוֹן וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא בַּמַּרְאָה וְעַל יְדֵי מַלְאָךְ יֵחָלְשׁוּ כֹּחוֹתָיו וּמִתְחַלְחֵל גּוּפוֹ וְיָרַד עָלָיו מוֹרָא עָצוּם מְאֹד כְּאִלּוּ הוֹלֵךְ לָמוּת, כְּמוֹ שֶּׁבֵּאֵר בְּדָנִיֵּאל כְּשֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ גַּבְרִיאֵל בַּמַּרְאָה אָמַר (דניאל י, ח): "וְלֹא נִשְׁאַר בִּי כֹּחַ וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ". וְאָמַר (שָׁם פָּסוּק ט): "וַאֲנִי הָיִיתִי נִרְדָּם עַל פָּנַי וּפָנַי אָרְצָה", וְאָמַר (שָׁם פָּסוּק טז): "בַּמַּרְאָה נֶהֶפְכוּ צִירַי עָלַי". וּמֹשֶׁה אֵינוֹ כֵּן אֶלָּא יְבוֹאֵהוּ הַדִּבּוּר וְלֹא תֶּאֱרַע לוֹ חַלְחָלָה כְּלָל וְהוּא אָמְרוֹ יִתְעַלֶּה: "וְדִבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ" (שְׁמוֹת לג, יא), כְּלוֹמַר כְּשֵׁם שֶׁלֹּא יֶאֱרַע לְאָדָם שׁוּם חֲרָדָה מִדִּבְרֵי חֲבֵרוֹ, כָּךְ הוּא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, לֹא הָיָה נֶחֱרַד מִן הַדִּבּוּר וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָּנִים בְּפָנִים, וְזֶה מֵחֲמַת חֹזֶק הִתְחַבְּרוֹ בַּשֵּׂכֶל כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.

וְהַהֶבְדֵּל הָרְבִיעִי – שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים לֹא יְבוֹאֵם הַחֲזוֹן בִּרְצוֹנָם אֶלָּא בְּרָצוֹן ה', וְיֵשׁ שֶׁיִּשָּׁאֵר הַנָּבִיא כַּמָּה שָׁנִים וְלֹא יְבוֹאֵהוּ חָזוֹן, וְיֵשׁ שֶׁמְּבַקְּשִׁים מִן הַנָּבִיא לְהוֹדִיעָם דָּבָר בִּנְבוּאָה וְיִשָּׁאֵר עַד שֶׁתָּבוֹא לוֹ הַנְּבוּאָה אַחַר יָמִים אוֹ אַחַר חֳדָשִׁים אוֹ לֹא תָּבוֹא לוֹ כְּלָל. וּכְבָר רָאִינוּ מֵהֶם מִי שֶׁהִתְכּוֹנֵן עַל יְדֵי שִׂמְחַת הַלֵּב וְזִכּוּךְ הַמַּחֲשָׁבָה כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אֱלִישָׁע בְּאָמְרוֹ: "וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן" (מְלָכִים ב' ג, טו) אָז בָּא לוֹ הֶחָזוֹן. וְאֵין זֶה הֶכְרֵחִי שֶׁיִּתְנַבֵּא כָּל זְמַן שֶׁיִּתְכּוֹנֵן, אֲבָל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה אָמַר: "עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה ה' לָכֶם" (בַּמִּדְבָּר ט, ח), וְאָמַר "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת" (וַיִּקְרָא טז, ב), וְאָמְרוּ: אַהֲרֹן בְּבַל יָבוֹא וְאֵין מֹשֶׁה בְּבַל יָבוֹא; עַד כָּאן לְשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם.

עָלֵינוּ לָדַעַת, כִּי בְּכָל תּוֹרָה שֶׁאָדָם לוֹמֵד, אוֹ מְקַיֵּם אֵיזוֹ מִצְוָה, קַיָּם נִיצוֹץ מִקְּדֻשַּׁת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הַדְּבֵקוּת שֶׁלָּנוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אֵינָהּ דְּבֵקוּת בָּאָדָם כְּמוֹ וְכוּ', אֶלָּא בְּדִיּוּק הַהֵפֶךְ, הַחִיּוּת הַקְּדוֹשָׁה שֶׁל מֹשֶׁה, הַנִּצְחִית, מְפִיחָה חִיּוּת שֶׁל הִתְנוֹצְצוּת אֱלֹקוּת בְּכָל יִשְׂרָאֵל, וְכָל יְהוּדִי, יָכוֹל בְּכֹחוֹ לִהְיוֹת דָּבוּק בְּחַי הַחַיִּים, בּוֹ יִתְבָּרַךְ, כָּל יְמֵי חַיֵּי חִיּוּתוֹ.