אִם הָיִיתִי עוֹשֶׂה כָּךְ וְכָךְ…
י' חֶשְׁוָן תשפ"ד
מִנְּקִיֵּי הַדַּעַת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם הָיָה הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק ר' לֵיבּ גְּלוֹיבֶּערְמַאן זַצַ"ל, יְהוּדִי מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה, שֶׁעוֹד זָכָה לְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלּוֹ שֶׁל הָרַב הַקָּדוֹשׁ רַבִּי יִשְׂרָאֵל מִסְּטָאלִין זי"ע. בַּעֲרֹב יָמָיו קָבְעוּ הָרוֹפְאִים שֶׁמֵּחֲמַת סַכָּנָה לְחַיָּיו יֵשׁ לִכְרוֹת אֶת רַגְלוֹ. וְהִנֵּה בְּאֶמְצַע הַנִּתּוּחַ יָצָא אֶחָד הָרוֹפְאִים וְאָמַר לִבְנֵי הַמִּשְׁפָּחָה כִּי טָעוּת הָיְתָה כָּאן, וּכְלָל לֹא הֻצְרְכוּ לִכְרוֹת אֶת הָרֶגֶל, אַךְ אֶת הַנַּעֲשֶׂה אֵין לְהָשִׁיב. אַחַר גְּמַר הַנִּתּוּחַ מִשֶּׁהֵקִיץ רַבִּי לֵיבּ, שׂוֹחַח עִמּוֹ אֶחָד מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה, וּמִבְּלִי מֵשִׂים פָּלַט מִפִּיו שֶׁהָרוֹפְאִים הוֹדוּ שֶׁטָּעוּת הָיְתָה בְּיָדָם, וְעַל פִּי הָרְפוּאָה הָיָה אֶפְשָׁר לִמְנֹעַ אֶת הַכְּרִיתָה… נִזְדַּעֵק אוֹתוֹ חָסִיד וְאָמַר – תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁהוּא מַרְאֶה עַל אָזְנָיו: "אָזְנַיִם אֵלּוּ שָׁמְעוּ מִפִּי מוֹרִי וְרַבִּי שֶׁ'וָּואלְט אִיךְ, זָאלְט אִיךְ' [= "אִם הָיִיתִי עוֹשֶׂה כָּךְ וְכָךְ – הָיָה נִמְנַע מֵאִתִּי דָּבָר פְּלוֹנִי"] – זוֹ אַפִּיקוֹרְסוּת גְּמוּרָה! כִּי אֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁהַכֹּל בָּא מִשָּׁמַיִם. בְּסִפְרֵי הָרְפוּאָה שֶׁלָּהֶם" – הוֹסִיף ר' לֵיבּ וְאָמַר – "יְכוֹלִים הֵם לִכְתֹּב שֶׁרֶגֶל כְּעֵין זוֹ אֵינָהּ צְרִיכָה כְּרִיתָה, אַךְ רַגְלִי שֶׁלִּי – בְּוַדַּאי הָיְתָה צְרִיכָה כְּרִיתָה, וְהָרְאָיָה – שֶׁאָכֵן כָּרְתוּ אוֹתָהּ, הֲרֵי שֶׁכָּךְ צִוָּה הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ" (וָוֵי הָעַמּוּדִים).
אָדָם צָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁהַכֹּל, וּמַמָּשׁ הַכֹּל – מְנֹהָל מִלְמַעְלָה, אֵין שׁוּם טָעוּת בָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה מְסוֹבֶבֶת מִמְּסַבֵּב כָּל הַסִּבּוֹת, אָנוּ יְכוֹלִים לְבַקֵּשׁ שֶׁנִּמָּנַע מִטָּעֻיּוֹת, אַךְ אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לְהַבְטִיחַ לְעַצְמֵנוּ, כִּי בֶּאֱמֶת הַכֹּל תָּלוּי בְּיָדוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאָכֵן אִם הַטָּעוּת הִיא מֵחֲמַת דָּבָר אֶחָד, שֶׁעוֹשֶׂה אֶת הַפְּעֻלָּה מְיֻתֶּרֶת, אֲבָל מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יֵשׁ לוֹ חֶשְׁבּוֹן מְדֻיָּק לָמָּה כָּל דָּבָר צָרִיךְ לִקְרוֹת, בְּדִיּוּק כָּכָה כְּמוֹ שֶׁקָּרָה, וְזֶה יְסוֹד אֱמוּנָה חָשׁוּב מְאֹד, שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם, שֶׁלֹּא יַתְחִיל לַחֲשֹׁב וּלְהַרְהֵר, כַּמָּה חֲבָל, כַּמָּה שׁוֹטֶה הָיִיתִי שֶׁלֹּא נִזְהַרְתִּי, אֵיךְ קָרָה לִי כַּדָּבָר הַזֶּה? כִּי כָּל זֶה מוֹרֶה שֶׁהוּא חוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ אֵיזֶה כֹּחַ, וְכָעֵת הוּא הִתְרַשֵּׁל, אֲבָל מִלְּכַתְּחִלָּה עָלֵינוּ צְרִיכִים לָדַעַת, שֶׁאֵין לְאָדָם שׁוּם כֹּחַ, וְזֶה שֶׁעָלוּל הוּא לִטְעוֹת – הוּא בִּגְלַל הֱיוֹתוֹ אָדָם, וְלֹא רַק שֶׁהוּא אָדָם, אֶלָּא שֶׁגַּם הַכֹּל מְנֹהָל וּמֻשְׁגָּח מְאֹד.
לְהַטְמִיעַ אֱמֶת כָּזוֹ בְּמַחְשָׁבָה, שֶׁהִיא תָּצוּף תֵּכֶף וּמִיָּד בְּבוֹא מַעֲשֶׂה אוֹ אֵרוּעַ לְיָדוֹ – דּוֹרֵשׁ הֲמוֹן הֲכָנָה וְהִתְבּוֹנְנוּת. הֵן שֶׁיָּכוֹל לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן נַפְשׁוֹ, כַּמָּה דְּבָרִים שֶׁקָּרוּ לוֹ בַּחַיִּים, וּבָעֵת וּבַזְּמַן שֶׁקָּרוּ, הָיָה נִדְמֶה לוֹ שֶׁזֶּה סוֹף הָעוֹלָם מַמָּשׁ, וְהִנֵּה הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ חָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת, וְעָשָׂה מַה שֶּׁעָשָׂה, וְהַפַּחַד וְהַיִּרְאָה מִמַּה שֶׁהוֹלֵךְ לִהְיוֹת, הִתְבָּרְרוּ כִּמְיֻתָּרִים וּמְעִיקִים סְתָם, מִשּׁוּם שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לֹא שָׁכַח אוֹתְךָ, וְהֵכִין לְךָ אֶת הַתִּקּוּן וּמְזַכִּין לוֹ לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו וְשֶׁלֹּא בִּידִיעָתוֹ כְּלָל, כִּי אִם רַק מְבַקְשִׁים אֶת הָאֱמוּנָה וְהַסְּמִיכָה הַמֻּחְלֶטֶת עַל בּוֹרֵא כָּל הַנִּבְרָאִים, וּמַנְהִיגָם בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים.
חָסִיד כָּזֶה, שֶׁהִתְעַלֵּל בּוֹ רוֹפֵא רַשְׁלָן בְּצוּרָה כָּזוֹ, וְאֵינוֹ מִתְקוֹמֵם כְּנֶגֶד לְהַתְחִיל מִשְׁפָּטִים וּטְעָנוֹת וּמַעֲנוֹת, וּצְעָקוֹת וּצְרָחוֹת נוֹרָאִיּוֹת, כְּמוֹ שֶׁמְּקֻבָּל בְּמַצַּב כָּזֶה – זֶה לֹא בָּא בְּיוֹם אֶחָד, וְלֹא בְּיוֹמַיִם, זוֹ עֲבוֹדָה שֶׁל אֱמוּנָה בַּת שָׁנִים רַבּוֹת, כְּשֶׁאָדָם זוֹכֵר בְּכָל פְּרָט וּפְרָט בַּחַיִּים שֶׁלּוֹ, וְלֹא רַק בִּכְרִיתַת הָרֶגֶל, אֶלָּא אַף בַּדְּבָרִים הַ'קְּטַנִּים' מְאֹד, כָּל דָּבָר מַמָּשׁ, שֶׁהַכֹּל מְנֹהָל בְּדִיּוּק בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ… אָז גַּם בִּשְׁעַת צָרָה מַמָּשׁ – הוּא זוֹכֵר אֶת בּוֹרְאוֹ וְשָׁב עַד הַמַּכֵּהוּ.
הָבָה וְנִתְבּוֹנֵן בִּפְרָטֵי הָעֻבְדָּה, וְנִקַּח מִמֶּנָּה אֶת הָאוֹר לְחַיֵּינוּ. הַאִם נִשְׁמַע כַּדָּבָר הַזֶּה? לִכְרוֹת רֶגֶל, וְאַחַר כָּךְ לְהִתְנַצֵּל – טָעִינוּ? אֶלָּא מַאי? כָּל זֶה נָכוֹן כְּשֶׁהֵם עָשׂוּ אֶת זֶה, כשהרשלנות הִיא שֶׁלָּהֶם, אֲבָל אִם הוּא דְּבַר ה' מִמְּרוֹמִים, לָמָּה שֶׁתְּצַעֵר אֶת מִי שֶׁשָּׁגָה וְהִתְרַשֵּׁל? וְאַף אִם מֻתָּר, אֲבָל מַה זֶה יַעֲזֹר לְךָ לִצְעֹק עַל מִי שֶׁלֹּא עָשָׂה, וּלְהִתְעַלֵּם מִלִּפְנוֹת לְמִי שֶׁכֵּן עָשָׂה, וַהֲרֵי הוּא עוֹשֶׂה אֶת הַכֹּל לְטוֹבָה. זוֹ מַדְרֵגָה גְּדוֹלָה מְאֹד לְהַרְגִּישׁ אֶת זֶה בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, לֹא רַק לְהִתְעַלֵּם וְלִשְׁתֹּק מִתּוֹךְ קַבָּלַת הַיִּסּוּרִים וְהָרָע בְּאַהֲבָה, אֶלָּא בֶּאֱמֶת לֹא לִכְעוֹס בַּלֵּב גַּם כֵּן, כִּי אֵין עַל מִי לִכְעֹס כַּאֲשֶׁר הַכֹּל שְׁלוּחָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא לַעֲשׂוֹת דִּין בְּזֶה הָאָדָם.
אֵיךְ זוֹכִים לְהַרְגִּישׁ אֶת זֶה? כָּאָמוּר, הָעֲבוֹדָה לֹא מַתְחִילָה בִּשְׁעַת הַלַּחַץ וְהַדְּחָק, כְּשֶׁהָאָדָם כְּבָר מְתּוּכְנָת בִּכְפִירָתוֹ הָרְדוּמָה, וְאָז מִתְפָּרֶצֶת הַהֲבָנָה שֶׁהוּא בְּעֶצֶם חוֹשֵׁב כָּל הַזְּמַן עַל הָאֲחֵרִים שֶׁהֵם אַחְרָאִים לאירועיו, וְאַף אִם הוּא צוֹדֵק שֶׁהָיְתָה כָּאן עַוְלָה גְּדוֹלָה, אֲבָל אֶת כָּל זֶה מִי עָשָׂה? הֲלוֹא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָשָׂה הַכֹּל! וְעַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרוּךְ הוּא – אֵין לִי טְעָנוֹת, זוֹ אֱמוּנָה! זוֹ דְּבֵקוּת הַבּוֹרֵא! זוֹ אֱמֶת פְּנִימִית… הֵן אֱמֶת שֶׁעֲדַיִן הַמַּצָּב לֹא נִהְיָה נָעִים, אֲבָל בְּהַרְבֵּה מִקְרִים רוֹאִים אֶת הַהַמְתָּקָה תֵּכֶף וּמִיַּד, כִּי טְרוּנְיָא וּתְלוּנָה עוֹד לֹא עָזְרוּ לְאַף אֶחָד, וְאַף מַגְבִּירִים כֹּחַ הַדִּין, חַס וְשָׁלוֹם, וְהַמְשָׁכָה אֶל אֱמוּנָה – מַמְשֶּׁכֶת חֲסָדִים וְרַחֲמִים.
וְעַל זֶה צָרִיךְ לַחֲזֹר יוֹמָם וָלַיְלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַגָּאוֹן־הַקָּדוֹשׁ רַבִּי חַיִּים וִיטַאל זי"ע בְּשֵׁם הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁ"כָּל הַקָּבוּעַ דָּבָר בְּדַעְתּוֹ יָשׁוּב אֶצְלוֹ עִקַּר", אוּלָם בִּשְׁבִיל זֶה צָרִיךְ לַחֲזֹר עַל זֶה וּלְשַׁנֵּן שׁוּב וְשׁוּב בְּלִי הֶפְסֵק שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט הַשִּׁכְחָה רֶגַע אֶחָד. וִידוּעִים פְּעָלָיו שֶׁל הַגָּאוֹן הַצַּדִּיק רַבִּי מִיכָאֵל בֶּער וַוייסְמַאנְדֶל זַצַ"ל בְּעֵת הַמִּלְחָמָה אֶת אֲשֶׁר הִצִּיל וְאֶת אֲשֶׁר לֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ לְהַצִּיל, וְאַחַר סִיּוּם הַמִּלְחָמָה כְּשֶׁרָאָה אֶת הַחֻרְבָּן הַנּוֹרָא, וְיָדַע שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים לְהַצִּיל אֶת חֶלְקָם – סָעֲרָה רוּחוֹ, וְלֹא הָיָה יָכוֹל לְהִתְנַחֵם, עַד שתינה אֶת לִבּוֹ לִפְנֵי הָאַדְמוֹ"ר הָרַיַי"צ מֵלִּיוּבַּאוִויטְשׁ זי"ע, שֶׁהֵשִׁיבוֹ: "אוּן וֶוער הָאט דָאס אַלְץ גֶעטוּהן" (וּמִי עָשָׂה אֶת כָּל זֶה?), וּבְזֹאת נָחָה רוּחוֹ.