האמונה הפשוטה – העמוקה מאד…
ט' סיון תש"פ
האמונה היא דבר הכי פשוט בעולם, והיא הדבר הכי מורכב, מצד אחד, המעגל של האמונה מבקש פשטות, ראיית נכוחה של המציאות, פשוט לראות מה שלפני העינים, כמו שאמר הבעל שם טוב הקדוש, אני רואה את העולם – אני רואה את הקב"ה… פשוט. אבל למול האמונה הזו מתחוללת סערת אימים של כוחות רשע נוראיים, שלופתים את המוח שלך, ולא נותנים לו להבין אלוקות. הבעיה העמוקה יותר, שהרבה אנשים מאמינים באמת, שהכפירה היא שכל, והאמונה היא שטות. וזה כבר ממש פלאי הבריאה, לומר על שולחן שהנגר עשה אותו – זו שטות, ושהוא נוצר מעצמו – זה שכל.
השכל של האמונה הוא שכל עמוק מאד, כי אם זה נושק את הידיעה אודות אמיתת מציאותו יתברך, מה שייך אמונה, ואם זה אמונה – איך זה שכל, בדבר שיש בו שכל לא שייך אמונה. כדי להבין את העומק של זה, צריך לראות את השם, ולהבין שככל שתדע, לא תדע כלום… ותהיה חייב להיות מאמין בהשם יתברך, בעולם של הסתרה הקב"ה כביכול משתעשע במשחק הנורא הזה, גילוי והסתרה, הסתרה וגילוי, הגילוי שבהסתרה וההסתרה שבגילוי, והגילוי הוא לא גילוי וההסתרה אינה הסתרה, והאדם הקטן תוהה ומבולבל, מה הוא רואה לנגד עיניו? והוא לא מבין שום דבר.
להאמין בהשם יתברך, כפי שאמרנו בשיעורים הקודמים, זהו טבע יהודי פנימי, אבל לפתח את האמונה הזו, ולהשליך אותה על מקרי החיים – זו אומנות נרכשת, על ידי עבודה יומיומית, תרגול ושינון, שאין עוד מלבדו ממש, ושאין שום מציאות מבלעדיו יתברך כלל, ובכל תנועה ותנועה שם אלופו של עולם ממש, והוא ממלא את כל העולמות וסובב את כל העולמות, ובתוך כל העולמות, ומעל כל העולמות, ואין שום עולמות כלל כי אם הכל כאשר לכל אלוקות גמורה, ולבדו ימלוך נורא, וזה הכל רק הוא, ואין שום דבר ממש מלבדו.
את הדברים האלו צריך לשנן כל כך הרבה פעמים, עד שהם יהיו חלק מההויה שלנו, שכל הזמן זה יהדהד בראש, שנזכור כל רגע שיש השם בעולם, עומד לנגד עינינו, והנה ה' נצב עליו, כל זמן שאנו לא רואים את השם ממש מול העינים שלנו – לא זכינו עדיין לנגוע באמונה העמוקה מאד, אדם יכול לדקלם בלי סוף דברים שקרא ושמע ולמד, אבל כל זמן שהוא לא חי אותם, זה אומר שהוא לא רכש אותם עדיין, הם לא שלו, הם של מי שכתב את הדברים, כאשר אנו רוצים את השם באמת, אנו זוכים כפי מדת הרצון שלנו, לראות את העומק של הבריאה, ממש לראות, לא בדמיון, לא בהזיה, אלא בפועל ממש… זו עבודה יום יומית, שעמה אלפי נסיונות של רגעים, דקות ושעות. בכל פעם שאנו מושכים את עצמנו מהבלי העולם אל האלוקות – אנו רואים את השם במדה מסויימת, ואם עוד – אז עוד, עד שנזכה להכלל לגמרי בו יתברך בלי שום הפסק כלל.
עלינו לדעת ולהאמין, שאם אמנם יש הפרש עצום בין האבות הקדושים, למשל, בינינו, זה רק מצידנו, אבל מצד הקב"ה שאליו סגדו אבותינו הצדיקים הראשונים – אין שום הפרש, אנו עובדים אותו אלוקים חיים שעבדו אבותינו, וכמו שאמר יוסף, אף על פי שאבינו מת – אלוקיו קיים, הקדושה ההיא, הנוראה כל כך, קיימת לעד ולנצח נצחים, ואפילו היום, בדור חשוך ומסוכן כל כך, אם אדם מתעורר בתשובה שלימה, להכיר באמת את הבורא, עם כל לבבו ונפשו – הוא זוכה לראות את האמת באופן ברור ובהיר מאד, וחייו נהיים חיים אחרים לגמרי, והוא יכול לזכות לדברים שאפילו לא חלם שקיימים בעולם שלנו.
זהו עומק הבחירה שבחיים, שאפשר לזכות לגילוי ואפשר לבהות בהסתרה, תלוי במה אתה בוחר, וכבר אמר נעים זמירות ישראל – דרך אמונה בחרתי, לבחור להאמין בהשם יתברך באמת, לראות את הטוב שבבריאה, להסכים שהקב"ה יתגלה על ידך, פשוט להסכים, לא להיות מסך המבדיל, בינך לבין השם.