אברהם בכבשן האש
כ"ו שבט תשפ"ג
אָבִינוּ אַבְרָהָם, לְבַד הָיָה בָּעוֹלָם
דּוֹר שֶׁל גִלּוּלִים, הַכֹּל מַמָּשׁ נֶעְלָם
כִּבְשָׁן הָאֵשׁ מוּכָן לִשְׂרֵפַת הַגּוּפָה
וְאַבְרָהָם מִתְרַגֵּשׁ לַעֲלוֹת בַּמַּגֵּפָה
מִתְאַזֵּר בִּגְבוּרָה וּבְשַׁלְהֶבֶת יָהּ
אֹשֶׁר עֶלְיוֹן וְנֶפֶשׁ מְרַנֶּנֶת הַלְלוּיָה
עוֹד מְעַט וְיִשְׁעַט אַבְרָהָם אֶל אֵשׁ
וּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה בְּנִגּוּן רוֹעֵשׁ
הַיִּבְחַר נֶאֱמָן בְּבִעוּר אֱלִילִים
אַף כִּי אֶת חַיֵּי הָרוּחַ שׁוֹלְלִים
וִתֵּר אַבְרָהָם מִמְּקוֹמוֹ מִמּוּל
אֶל תּוֹךְ הָאֵשׁ, אֶל הַגָּן הַנָּעוּל
וְלֹא עָלְתָה נְשָׁמָה הַשָּׁמַיְמָה
כִּי מְטַיֵּל בֵּין הַלֶּהָבוֹת בִּדְמָמָה