נפשי נבהלה
ו' תמוז תש"פ
נַפְשִׁי נִבְהֲלָה מְאֹד
אֵיךְ נִמְכַּרְתִּי
לְחַיִּים שֶׁל תְּלָאוֹת
וְאָנֹכִי
אֲצוּלַת שָׁמַיִם
נִגְזֶרֶת מִמְּצִיאוּתוֹ
וּבַת מֶלֶךְ
וְקוֹל מִשַּׁחַק הֱשִׁיבַנִי
אַתָּה זֶה אֲנִי
בְּזִירַת הֲנָאוֹת
רוּחָנִיּוֹת
לֹא יָבוֹא וְלֹא יִכָּנֵס
רַק מִי שֶׁזָּכָה
לְהִתְנַסּוֹת בַּמַּסְלוּל
וְהָפַךְ אֶת הַחֹשֶׁךְ
לְאוֹר