{הקב"ה}

א. פֶּתַח דְּבָרֵנוּ יָאִיר בְּאוֹר יְקָרוֹת, בְּדִבְרֵי מָרָן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זי"ע, שֶׁדִּבֵּר בְּקָדְשׁוֹ (סֵפֶר הַקָּדוֹשׁ 'תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף'; פָּרָשַׁת תָּבֹא): 'הָאֱמוּנָה הִיא דְּבֵקוּת

מִכְתָּב שְׁמִינִי   יוֹם חֲמִישִׁי לְסֵדֶר שְׁלַח, יט סִיוָן תש"פ. לִכְבוֹד הָאַבְרֵךְ הַיָּקָר וְהַנַּעֲלֶה ר' .. שֶׁיִּחְיֶה. הַיּוֹם הוּא יוֹם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ עַד מְאֹד, יוֹם כ'

משה רבינו – אינטרס אחד ויחיד   ויפול על פניו – מפני המחלוקת. רש"י מתאר את הסרחונות הקודמים של העם, חטאו בעגל – ויחל משה,

להתחבר אל השורש שלנו מוֹצָאֵי שַׁבָּת קֹדֶשׁ לְסֵדֶר בְּהַר,  כ' בְּאִיָּר תשע"ח   הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִיא פִּסְגַּת הַהַצְלָחָה שֶׁל אָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם, הִיא

דיבור של טעות…   בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ, אָנוּ מוֹצְאִים הְתִיַחֲסוּת שֶׁל תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, לְנָבִיא שֶׁאֵינוֹ אֲמִתִּי, הַיְנוּ אָדָם בַּעַל כּוֹחוֹת גְּדוֹלִים וְעַל אֱנוֹשִׁיִּים, וּבְכָל זֹאת צָרִיךְ

ברסלב של אמונה   חיי נשמות טהורים ומקסימים, חיו חסידי ברסלב, אנשי האמונה, בכל ימי חלדם, אם האמונה היא הכתר של היהדות, והיסוד שעליה עומד

לתקן את רושם החטא כ' סיון תש"פ   המצב האידאלי בין יהודי לקונו הוא מצב כמו של זוגיות, אי אפשר לכונן זוגיות טובה וחמה, כשאחד

מילים של געגועים לה' הטוב   גּוֹעָה לְדוֹדִי אֲנִי מְאֹרֶסֶת… במילים אלו מכניסנו רבי שלמה הבבלי (מחבר הפיוט 'אין כמידת בשר' ליום שני של סליחות)

לחזור שוב אל אמירת 'תחנון' האבודה   יש דברים שעצם המלחמה עליהם מלמדת על חשיבותם. כך זה ביהדות, אנו יודעים כי המניעות לדבר שבקדושה מלמדות

המסלול נקבע מראש! לפעמים אנו רוצים לעזור להקב"ה לנהל את העולם, כואב לנו על דברים לא מתוקנים, ואנו נהיים עסקנים למען שמו באהבה, רוצים להחזיר

הַרְגָּשַׁת הַנְהָגַת הַבּוֹרֵא הָעִקָּר הָרִאשׁוֹן הַזֶּה, לָדַעַת בִּידִיעָה חֲזָקָה וַאֲמִתִּית, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא עִקַּר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲבוֹדָה אִישִׁית לָאָדָם, הֲרֵי כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ הוּא

כאשר אמונת היחוד באה לידי ביטוי בחיי המעשה   "השוואת הלב והלשון ביחוד הבורא" כותב רבינו בחיי בשער היחוד שלו, קשה לדבר עם יהודים אודות

פשוט להיות טוב הקדוש ברוך הוא כתב בתורתו: "לא טוב היות האדם לבדו", ומכח מאמרו יתברך אשר כפטיש יפוצץ סלה – ומתחלק לכמה ניצוצות, הרי

מעשה בחסיד אחד, שכל ימיו נתגדל בין היראים והשלמים, והיה עושה כמעשיהם, ולבוש בלבושם, ומדבר בלשונם, ונזהר בכל גינוני הקודש שנמצאים בין החסידים והיראים, והיה