{אור החיים הקדוש}

השתוקקות לנשמת אחד מיחידי הדורות

בין המאורות הגדולים שהאירו את שמי היהדות בעבר ובהווה, מציצה דמותו המלאכית ממש של הרב הקדוש רבי חיים בן עטר זי"ע בעל הפירוש הנפלא והנשגב 'אור החיים' על התורה, ראשון לציון על נ"ך, חפץ ה' על הש"ס ופרי תואר על השולחן ערוך. שמו נחרט עדי עד בתודעת עם בני הנביאים כבעל האור החיים 'הקדוש', זה שמו וזה שם זכרו לנצח.

ביום ט"ו בתמוז, מתמלאת חלקת קברו שבמורד הר הזיתים סמוך ונראה לחומות העיר העתיקה בצמוד כמעט לקבר זכריה ויד אבשלום בהמון אדם אשר פוקד את הקבר הקדוש והמקודש במהלך היממה, שם בדוחק העצום של הציבור, מכל רובדי החברה היהודית המאמינה – יעמדו ויעתירו לשוכן שמים בזכות הצדיק.

תופעה פלאית זאת של קונסנזוס רחב של ביטול מלאכה ושאר דברים לצורך עליה לציון קבר, היא מהנדירות, ושמורות למתי מעט מהקדושים אשר בארץ המה מכבשונו של עולם.

אור החיים הקדוש מילים שאומרות הכל! הפירוש שלא מותיר את הקורא שאנן ואדיש למול מילים מגחילות המשברות את האוזן לגבי פירוש תורתו ורצונו כביכול של 'האדון' ברוך הוא, לא יוכתר בר אוריין ככזה אם נעלמים ממנו קטעי אור החיים הקדוש.

מרן החיד"א זי"ע כותב אודות רבו האור החיים הקדוש (בספרו שם הגדולים): ואני הצעיר זכיתי והייתי בישיבתו הרמתה, ועיני ראו גדולת תורתו, עוקר הרי הרים, וקדושתו הפלא ופלא, ולפי דורנו היה לב הרב מבעית בתלמוד, והיה כמעין המתגבר וכו', וחכמתו ניכרת מספריו, אך זה אחד מעשרה מחכמתו, ורוחב לבו וחריפותו הפלא ופלא, וחופף עליו על היום סדר קדושה והבדלה מעניני העולם הזה, ורבו עזוז נוראותיו; סוף ציטוט.

אין כאן המקום לתאר את כל הידוע בשבחו בפי צדיקי הדורות, ובמיוחד בשבח לימוד תורתו הקדושה, ובמיוחד אצל הצדיקים מבית מדרשו של הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, שהיו דבקים בו ובמשנתו, ואף שלא היה מעדתם, סברו וקבלו את האור החיים הקדוש כספר חסידי לכל דבר, ואין מי אשר בא בשערי החסידות שאינו הוגה במאמריו הקדושים לעובדה ולמעשה כי עיקרי תורתו הם יסודות החסידות האמיתית.

מסופר, כי הבעל שם טוב הקדוש אמר, שבכל פעם שאני עושה עליית נשמה כדרך שהיה עושה תמיד, אני רואה שהקדימני חכם אחד מארץ המערב ושמו רבי חיים בן ר' משה בן עטר שהוא מקדים עלייתו למעלה, ואף כי איננו יודעים עד מה מפשר המדרגות הנוראות הללו אך די בהם כדי להתוות קוים למקומו הנעלם והנפלא בסולם עולם נשמות הצדיקים.

הוסיפו על כך את דבריו של הרב הקדוש, הצדיק, רבי יצחק אייזיק מקאמרנא זי"ע אשר העיד בספרו (נתיב מצוותיך, נתיב אמונה שביל א' אות ט'): רבינו הקדוש אור החיים, אמר עליו מרן הבעל שם טוב הקדוש שנשמתו מרוח דוד דאצילות, ובכל לילה שמע תורה מפי הקדוש־ברוך־הוא, ורוב קדושתו אי אפשר לכתוב, והיה מיורדי המרכבה, וגילוי נשמות ומדרגות רוח הקודש אמת, ומרן הבעל שם טוב הקדוש היה נפש דוד דאצילות, והיה רוצה שיתקשרו ביחד נפש ורוח, ותתגלה הנשמה וחיה דאצילות ותהיה הגאולה האמיתית.

מסופר, שבעת פטירת האור החיים הקדוש זי"ע שהיה במוצאי שבת פרשת תרומה, ובעיר מעז'יבוז' שבאוקראינה התכונן הבעל שם טוב הקדוש לסעודה שלישית, וכשנטל ידיו וברך המוציא, אמר: כבה נר מערבי! ובמוצאי שבת הסביר שהכונה לכם מארץ המערב ששמו כך וכך שנפטר זה עתה, ונודע לו זאת כי יש כוונה אחת שמכוונים אותה בנטילת ידים והיא ידועה רק לאחד שהוא 'אחד בדור' והיתה שייכת לרבי חיים בן עטר, וכיון שנתגלה לי בעת סעודה שלישית הסוד הזה הבנתי שחלקו בחיים, זי"ע.

הספר אור החיים הקדוש, למרות שבעיקרו הוא פירוש הכתובים, לפעמים בדרך פשט, לפעמים בדרך רז, ויש והוא נוקט בכיוון הפלפול וההלכה יש בו גם מוסר אצילי המושך את לב האדם לדבקות הבורא ולחיי קדושה, ובמיוחד כשמדבר אודות אהבת השם "ודבר זה אנחנו יתמי דיתמי, אנו מרגישים כי רבה תאוה בלבנו, וחשק אלוקי עולם, יותר מכל הון עולם וכבוד מלכות, וכל ערב נרגש לנמבזה, ונמס בערך חלק המועט המושג מהרגש הוית הדברים בלבנו, אשרינו מה טוב חלקנו (אור החיים פרשת ואתחנן).

והנה תפילת רבינו הקדוש, וטובה היא לאומרה, ביום ההילולא שלו:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ יְדִידוּת אוֹר נַפְשֵׁנוּ רוּחֵנוּ וְנִשְׁמָתֵנוּ, לְמַעַן בְּרִיתְךָ אֲשֶׁר כָּרַתָּ לִשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁאֵינָן חוֹזְרוֹת רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ, זְכוֹר אַהֲבָתֵנוּ וְחִיבָּתֵנוּ, וְהָשֵׁב שְׁכִינָתְךָ לְבֵית קָדְשֵׁנוּ, וְהַחְזֵר לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּנוּ כִּימֵי קֶדֶם, כִּי קָשָׁה פְּרֵדָתְךָ מֶנּוּ כִּפְרֵדַת נַפְשֵׁנוּ מֵרוּחֵנוּ, הָמוּ מֵעֵנוּ וְכָלְתָה נַפְשֵׁנוּ אֶל גְּאֻלַּת שְׁכִינָתְךָ, מִתְחַנְּנִים וּבוֹכִים לְפָנֶיךָ ה' אָב הָרַחֲמָן עַל גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, הוֹשִׁיעָה ה' שְׁכִינָתְךָ וְדַבֵּק נַפְשֵׁנוּ בְּאַהֲבָתְךָ הַנְּעִימָה וְהָעֲרֵבָה עַל נַפְשֵׁנוּ וְרוּחֵנוּ וְנִשְׁמָתֵנוּ, וְיֵעוּל מַלְכֵּנוּ בְּהֵיכָלוֹ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן.