{ולישרי לב שמחה – הרבי מגור זי"ע}

אדמו"ר מפורסם וצדיק גלוי

יומא דהילולא ז' תמוז תש"פ

יש צדיקים נסתרים, אף שאינם נסתרים כלל, הכל ידעו אודות הרבי מגור, רבי שמחה בונים, שהחל לכהן רק בשנת השמונים לחייו, וכל חייו עד אז, התנהלו בצל, מאחורי הקלעים, כשלכתרו נקשרים פעילויות רבות, לרוב סודיות ושקטות, מבלי שיהיה מוכתר בתואר כלשהו. מתבודד במועדיו, שקט וצנוע, וכך חיי את רובו המכריע של חייו, שהיו לא אחת רצופים תלאות ויסורי אמת. כזה הוא היה – רבי מפורסם וצדיק נסתר.

וכל זאת, עם היותו בן חביב ומוצלח של רבם של כל בני גולת פולין וכו', הרבי המיתולוגי, רבי אברהם מרדכי אלתר בעל ה'אמרי אמת' מגור (שלשה מבניו הנהיגו את שושלת גור).

איש קדוש היה ר' שמחה בונים, מורם מעם מבלי התבלטות, שתקן אמיתי ובעל יסורים אישיים. זה היה הרבי, שכונה אחר פטירתו ה'לב שמחה', על שם לקט מדבריו שקובצו בספר עם שם זה. ואכן, השם מגלם את אישיותו הנדירה, צדיק שהיה לבו מלא שמחה באלוקותו של השם יתברך, מבלי הבט על החיים האישיים שלו, בביטול הישות גמור.

אנשים רגילים להכיר צדיק, בהיותו משוטט בעולמות העליונים באופן מוחצן וכו', כאן הסתובב בעולם, צדיק נסתר, שהיה רוכש קרקעות וסוחר בם, לבושו פשוט, עיניו פשוטות ולבו למעלה למעלה, כאשר התוודעו החסידים, בפטירת אחיו הרבי הקדוש שכיהן לפניו, רבי ישראל בעל הבית ישראל מגור זי"ע, לאישיותו המיוחדת, ראו בו איש מורם מעם, שמחשבותיו רוחניות, ודבקותו בשמות הקדושים קבועה ומתמדת, וכל שיחו ושיגו מבעד למעטה הפשטות אומרים אור ודעת, וקדושה חיננית, אצילית, מחבקת משהו.

השקט הגדול שבו התאפיינה הנהגתו של הלב שמחה, היה רועש לזמן רב, המדות התרומיות שהיו ככתר לראשו, וענוה גדולה מכולם, המבט החכם וחריף המשמעות, ההבנה לצרכי ישראל המרובים, הרחמים ששפעו ממנו בכל עת ועונה, יחדו אותו, למרות אי הסערה שסביבו – לצדיק עליון, שהותיר את חותמו המיוחד על חסידי גור בפרט ועל העולם היהודי בכלל.

קבלת היסורים באהבה, כולל יסורי כבוד ומחלוקות, השתיקה הדוממת והלא רועמת, שאפיינה את הרבי מגור, שהחדיר אהבה ומדות טובות בין אנשיו, שהיה אכפת לו צערו של מחותן, או צערם של בני הישיבות (להעיף בחור? נישט אונזער נוסח…), התביעה להיות טוב והגון יותר, שהיתה ככתר בין שלל מדותיו, כדוגמה אישית, של אדם עתיר ממון אגדי, וביתו האישי פשוט בתכלית הפשיטות, שאף אדם רגיל מן השורה לא היה מסכים להתגורר כך, ובעיקר כשיש את האפשרויות. הצניעות ואורח החיים הפשוט הסתכרן עם דרישתו החד משמעית של הרבי, שלא לערוך שמחות יוקרתיות, גם מי שיש לו כסף… ובמיוחד מי שלא… זהו מבט בריא על העולם, ועל צרכיו, אין חיים בניקור עינים, ואין הכסף שיש משמש להתהוללות סתמית, גם לא בלבוש של קדושה.

ספרו החינני, כתוב בפשטות, אך פנימיות האמרים הקצרים יחסית, משופעים באור מעולמות אחרים, מדיוק של קדושה המפעמת בנפש, והכל יודעים, שמי שאמר את הדברים, היה שם… הוא לא ליקט אמרים שנראים חשובים בעיני השומעים, אלא נשמתו הבזיקה את בזקי האור, את הנשמה הזכה בה ניחן מעודו, כנסיך לבית גור, של גאונים, צדיקים וקדושים מדור דור. השארפקייט הגוראית שהיתה בו די והותר, התעטפה בתוך מעטפת של רחמים ואהבת ישראל, מתוך דאגה כנה לכל יחיד באשר הוא.

רק שמונה שנים מחמשה עשר שנות מנהיגותו, היה פעיל וער בחיצוניות, את השאר הנהיג מתוך חליו הקשה, אך החותם הגדול שהותיר על החסידים, היה רב ועצום מאד, כולל התרומה הגדולה לעם היהודי בתקנת דף היומי בלימוד הירושלמי, שהיה כקריעת צוהר וחלון לאהבת התורה שפעפעה בו בנוסח צדיקי פולין הקדומים אשר תורתם בקרבם.

ביום קדוש זה, בו התעלתה נשמתו הנסתרת של צדיק נסתר וגלוי זה, נאמץ ללבנו את מקצת שבחו שהתגלה לנו בפניו ובחיותו בינינו, הקריאה לחיות נכון, ההתעוררות לחיי דבקות פשוטים, לעשות את מה שצריך ואת מה שלא – לייתר ולשכוח, לזכור את הקב"ה תמיד, זה הלב שמחה. ולישרי לב שמחה.