ההמטרה של דבר ה' על היקום
שבת האזינו תשפ"א
יעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא וְכִרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב.
דבר ה' הוא המגדל את כל הנמצא בעולם, אך הוא לא מביע את עצמו באופן חד משמעי, למרות היות תורה נתונה בפירוש ברוב עם וכו', אך כח הבחירה מאפשר לכל אדם אם לבחור בחיים או חס ושלום וכו', אלא עצם האפשרות בעולם, היא אפשרות נוראית,שאדם יכול לחיות בעולם הזה ללא תורה, אך צריך להסתכל על דבר ה', בדיוק כמו מטר, שכל העולם מתגדל על ידו, והוא מצמיח הכל, אך הוא עורף את הנקרה בדרכו, הוא מרטיב את הכל, כמו כן היא התורה הקדושה, היא אופפת את הכל, היא מאגדת בחובה את כל הבריאה כולה, אין משהו בעולם שאין בו תורה, כמו הגשם והמטר המרטיב ממש את הכל, הנקודה הזו חשובה ביותר מול האמת של יהודי, שצריך שידע, שאין פינה בעולם שיפנה אליה, שאין בה תורה, ואת זה אפשר לרכוש כמו שרוכשים קנין, שעל זה באה המילה לקחי, דוגמת ענין הברכה, שאחרי שאתה מברך – הדבר הוא שלך, לא כן קודם לכן השמים שמים לה', כמו כן, באמצעות התורה, העולם מותר לשימוש. אך את החלק הפנימי יותר, זהו כבר האמרות ה' אמרות טהורות. לא ניתן להשיגם בקול רעש גדול של מטר וגשמים, משום שאת זה מטיפים כטל, בעדינות, בעת בוקר סודית כזו, בשקט של היקום, כאור בוקר נסגרים כל הענינים, בשקט של הבריאה, אבל העיקר הוא שזה נוזל בטיפות, היינו שקשה לקנות את חכמת האמת מיד, אלא עוד טיפה ועוד טיפה.
כשעירים עלי דשא – דשא הוא קיבוץ עשבים צפופים, כאשר יש דברים שצריך להורות לכלל, אזי כשופר הרם קולך, ואמור הרבה, ושפוך את חבית ידיעתך בתורה על ראשי עם קודש, הם חייבים לדעת הכל, וזהו כשעירים, זו היא רוח סערה שאינה עושה חשבון לאף אחד, ומתפרצת להלן עוד ועוד, לעומת זאת, כרביבים עלי עשב – עשב הוא יחידני, הוא צריך טיפול לבד, לא ביחד עם כולם, הוא צריך לקבל את הרביבים, את הטיפות בזמן המתאים לו, במה שצריך לו, אם אחד לבו רחב כדי לקלוט מעבר למה שאפשר לתת לכולם, אליו צריך להשפיע ביחידנות.
גם אצל כל יחיד ויחיד, לפעמים צריך להתערב עם הכלל, לעשות מה שכולם עושים. ולפעמים צריך להתבודד במועדיו, להבין דברים שרק לבו האישי יכול להבין.