מוכרחים להיות בקשר – – –
כל מחנך בכל מעגל-חינוך מצוי בדילמות, הכללים הלא ברורים בחינוך, מביאים אותו לא אחת לתהיה, הטוב עשיתי אם לאו, לפעמים נדמה כי מה שרק לא נעשה – נטעה ונחבל בצמיחתם הנכונה של ילדנו.
נפעל בקשיחות? לא בא בחשבון!
נתנהג ברכות? אסור יותר מדאי!
קו האמצע? לא תמיד מועיל!
ושמא גם מזה וגם מזה, לפי הענין? לא תמיד נדע מתי ואיך?
גולת הכותרת של החינוך הוא סוד אחד קטן, שהמתוודע אליו יעשה שהקן המשפחתי שלו יהיה מקום שנעים להיות בו – שאיפת כל הורה.
הילד שלנו יודע אותנו לאשורנו, אינספור פעמים הוא בוחן אותנו הלוך ושוב, ובודק את קצה גבול הסיבולת, מעיין שוב ושוב בקו האדום התוחם בין הטוב והרע, בין המותר והאסור, אנחנו הנבחנים והוא הבוחן. ואילו הוא מכיר אותנו עד אימה.
אחרי ההיכרות אתנו, הוא מתאים את היחס שלו להכרה זו, כל מה שנגיד לו או לא נגיד נע על ציר ההיכרות שלו, הנכונה או שלא – אתנו.
אם הנער הגדל בביתנו, מזהה חוסר יחס, ואף אם רק בחויה המוטעית שלו, עלינו לדעת, כי כל מה שנאמר לו או נרצה לחנכו, ייבדק לאור הממצא הזה. פירושו של דבר בלשון קצרה: כמו כולנו, הוא לא יקבל אף מילה ממי שלא מתייחס אליו כיאות.
כדי להשפיע על בנינו ובנותינו, עלינו ליצור בבית אוירה של חום כֵּנֶה, הקשר שלנו עם ילדנו, הוא סוד כל החינוך המוצלח, כשילד מזהה שהוריו קשורים אליו, הוא מוכן לסלוח ולוותר על 'מעידות ונוקשויות הוריות', בהיותו במעגל הקשר, מיישר הוא קו עם הקשורים עמו.
אך כשיחוש זרות ועוינות, הוא יפתח התנגדויות, גם כשלא תאמרו לו דבר. צינור הקשר נפרץ, דרכו אל הנער מלאה סדקים וחלודות – אין מֵי ההשפעה עוברים אל הילד. כי 'זרות' או 'חוסר קשר' מפוצץ את הצינור, מכאן ואילך האב לא מחנך והילד לא מתחנך, וחבל על כל מאמץ.
לא כללי החינוך מצליחים לבנות את הילד הטוב. ההיפך, לפעמים רואים מחנכים דגולים שבניהם לא בדיוק מצביעים על הצלחה חינוכית, ולעומת זאת, יש ילדים שהוריהם ה'פשוטים' ובורים בכל הנוגע לחינוך. אך אישיותם החמימה, נטעה חשק רב להיות בקרבתם ולעשות כמעשיהם, הטובים, כמובן.
איך בונים קשר? התשובה לכך היא פשוטה להדהים. אנחנו הלוא גם הננו ילדים, כאז כן עתה, אנו רכים ושואפי תשומת לב כבהיותנו פעוטים, מה שהשתנה זו העטיפה המחוספסת. ההתבגרות הגופנית ואולי גם הנפשית, אך לא בטל הצורך הפנימי לאהבה וחום.
"מאי דסני עלך לא תעביד לחברך", לימדונו רבותינו, את הקשר הטוב והאהבה החמימה שהנך שואף אליהם – הענק לילדך, אם תדאג רק לרוחניותו, תעיר לו ותייסרהו בכל עת מצוא, אף כי במתק שפתים, לעולם לא תבנה קשר. העברת מסרים ומידע ענק אינו 'קשר', כי אם לפעמים להיפך ממש.
"אנחנו צריכים קשר"! – זועקים הילדים.
הדאגה הכנה לצרכיהם הרגשיים והחומריים, בלי לקבל 'פרס' של התנהגות טובה, רק סתם כך מחמת שאבא ואמא אוהבים אותך, בונה בלב הצאצא מקום פנוי לקבלת כל עול, אין כאן הכוונה למדר את החינוך הישן המייסר משהו, ולהמירו בתפנוקי הדמוקרטיה החינוכית המתהוות בדורנו.
רשימה זו אינה מתיימרת להתוות דרך בחינוך או לבחור אחת מתוך השיטות הקיימות, כי הנושא כאן אינו החינוך כלל. כי איזה חינוך שרק לא יהיה… הצינור הוא העיקר!
כך רואים בחוש, הורים שנפשם אינה 'מטפלת' בעליל, אומרים דוגרי מה שחושבים, ואף לפעמים שלא לענין, אבל פעלו מתוך חוכמת חיים פנימית, והצליחו מאד בקשר עם הילד השואף בדיוק לדבר הזה, ואינו רוצה כלום מלבדו.
לעומתם, הורים בעלי מודעות גבוהה, מושא גאוותם של כל הילדים שהשתתפו בסדנאות אינספור, ואף קראו ספרי חינוך נהדרים ועמוקים, אך חומת הזרות המבהילה שנוצרה ביניהם, גרמה לבדיוק ההיפך מאהבה וחום, וכתוצאה מכך פירות האילן נשרו, והפנו עורף למורשתם ולביתם.
זכרו את המילים האלו: "אין השפעה ללא צינור"! ואין צינור אחר חוץ מקירבה הדוקה ואנושית לגמרי, הרבה מהלימודים של חז"ל שבין אדם לחבירו ובין איש לאשתו נעים על מעגל הקירבה, חז"ל ברוח קדשם הבינו שהגישה הראשונה לבן ובת, עליה לבוא ממקום אמיתי וָכֵּן, לא בשביל להרויח ממנו משהו.