הרגע הקריטי בחיי האדם
סיפור מימי הנהגתו של הצדיק הקדוש רבי שלמה מזוויהל זי"ע
לפעמים אנו נתקלים בכמה שורות מכוננות שקראנו או ראינו, שאינן עוזבות את הלב, אנו מוצאים את עצמנו הוגים בהן שוב ושוב, וטועמים את יוקרתן, מתחברים אל המילים, הנימה והמסר.
כך קרה לי עם הספר החדש שיצא לאור מאת הרבי הקדוש רבי שלומ'קה מזויהל זי"ע, קטע אחר קטע, מאלפים כולם ומלמדים ארחות חיים. אבל היה אחד מהם, שאמרתי שהוא שוה ציטוט וחקיקה על לוח הלב.
דמותו העילאית של הרבי הקדוש רבי שלמה מזויהל זי"ע, נתפשת אצל המון עם ישראל כדמות מלאכית מחוסר ברירה להשוואה מדוייקת יותר, הקדושה המופלגת, הצניעות והענוה, השפלות וההתבטלות, הרוח הקודש הברורה – כל אלו חברו לעדות אחת גדולה: יש אלוקים בארץ!
המוני יהודים נצרכי ישועה השכימו לפתח דלת הזכוכית הידועה בחורבה בה התגורר, עם חתולי רחוב ושאר ארחי פרחי, ביניהם היו הוריו של הבחור שהחליט לפרוק עול יהדות ויראת שמים מעל כתפיו, מה שנקרא היום 'חוזר בשאלה', הלה, ציני ובז לכל דבר שבקדושה ייאש את כל הנשמות הטובות שניסו להחזירו למוטב.
לא ברור כיצד הסכים בכלל לפגוש את הרבי הזקן והעני, אך כשנפגשו, נדהם הבחור, שהרבי, במקום להרעיף עליו דברי התעוררות והתחזקות, ביקש ממנו דבר קטן אחד… שלוקח שניה אחת! הבחור הסתקרן והקשיב לבקשה.
הרבי אמר, הלוא בודאי, כאדם חושב אנושי, שהורגלת בחינוך מסויים, תעלינה על לבך, ללא ספק הרהורי התלבטות, אודות האמונה ומציאות הוי"ה יתברך, כאחד שכבר לא נמצא שם, אתה עשוי לגרש את המחשבה הזאת ממך, כהפרעה טורדנית, ולהמשיך באורח חייך.
מבקש אנכי ממך, המשיך הרבי, שלפני שתגרש את המחשבה הרגעית הזאת, התעכב עליה לעוד רגע אחד קטן נוסף, כזה לא משמעותי, תהרהר בדברים שחשבת אתה בעצמך – למה לא? מה אכפת לך? רק רגע אחד ביום.
זה יהיה בנלי מדי אם אסכם, שכיום, הבחור הזה, הוא ראש משפחה חשובה וידועה, שכל צאצאיה הולכים בדרך ה', הודות לאותו רגע אתגרי, שמשום מה הוא נענה לו – הוא הסכים להפצרת הרבי מזוויהל להרהר אודות ההיגיון הנוסף, עוד רגע אחד זניח. אבל מה שיותר מעניין אותי, זה לא הבחור הזה, אלא עצתו הקדושה של הרבי מזוויהל.
רגע אחד קטן, הרהור אחד קדוש, ההסכמה להתעכב להתחברות נוספת קטנה להקדוש־ברוך־הוא, זה בעצם, כל מה שמבקשים מאתנו, רגע קדוש מכונן חיים שלמים, מי יכול לתאר את העוצמה של מחשבה אודות ה', ואפילו לרגע מועט.
הרבה זויות לסיפורון הזה, יש כאן את ההיבט של ההדחקה למען נוכל לפרוק עול, ובא הרבי וביקש שלא להדחיק, אפילו עוד רגע קטן, אבל יש כאן משהו יותר עמוק, שרשי, פנימי, איכותי, הנוגע לקדושת הנשמות היהודיות האצולות מרום גבהי מרומים – נשמות שהן חלק אלוק ממעל ממש, מהות אלוקית נשגבה שאי אפשר להפריד אותה מאור הקדושה.
הרגע בו אדם מהרהר באלוקיו, הוא רגע הקריאה הקדושה הבאה מלמעלה, בת הקול המהדהדת בלב ומכרזת לתוככי מעמקי לבו של היהודי, ואגב, גם הרהורי הריחוק מונעים מאותו מקום, ההסתרה על אלוקות היא בעצמה אור אלוקי דינאמי – אותו רגע קסום אמור להיות מונצח ולא חולף, תלוי אם אנו זוכים באמת.
לא רק בחור שהתרחק ממורשת אבותיו יכול לעלות על הגל על ידי עצה פשוטה זו, אלא גם אנחנו שאיננו כלל בכיוון של פריקת עול טוטאלית, יכולים למנף את הרגעונים שקופצים לנו על הלב, למגר את פריקת העול החלקית שלנו, את האדישות לכל דבר שבקדושה שפוקדת לעיתים, את התרדמה הרוחנית שמביאתנו לידי עלפון נשמתי – קחו את הרגע נישמו אותו התחברו אליו, זה לא משהו חיצוני, הוא רגע שנוצר מתוך הלב היהודי שלכם.
אם תרצו, כל החיים נעים סביב הרגעים האלו, רוב ההחלטות שאנו עושים בחיים, לא באות בתיכנון המוקדם להן, אלא הן תוצאה של ארחות חיינו ותפישת עולמנו המורכבות מאלפי רגעים כאלו קטנים וזעירים, רגעים של שני עברי המתרס, של הרע והטוב, של הכן ושל הלא, הכל תלוי ברגע באפו חיים ברצונו.
כדאי לעשות מזה קביעות. פעמים רבות אנו קוראים על צדיקים קדושים שהיו דבקים באור הרוחני של העולם בקביעות מעוררת השתאות, אנו מתייאשים, מנסים להתנער מהרושם של הסיפורים, זה כל כך לא ריאלי, כל כך לא מציאותי, או שזו בדיית סופרים או שזה לא לאנשים כערכנו.
אבל רגע אחד! קטן וזערורי, אנו יכולים לסגל בו את הדבקות ההיא, כל אדם יכול לעשות לעצמו רגע אחד קטן של קדושה ביום. לפני שהוא סר למיטתו בלילה, עליו לבדוק: האם התחברתי היום לרגע של קדושה? ונהיה כנים, זה ממש ממש לא קשה כל כך. ואגב, כך זכו הצדיקים לדבקותם, הם התחילו מרגע אחד קטנצ'יק…