בעקבות פלאי ההנהגה של הצדיק האהוב
ר' לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע
מי לא מכיר את דמותו הפלאית של צדיק הדורות רבי לוי יצחק מִבַּרְדִיטשוב?
איה הוא זה אשר לא שמע על התואר-כינוי שדבק בו בצדק:
– 'סנגורם של ישראל'! ?
גדלנו עליו, על דמותו הנפילית, על הסיפורים, העובדות, המעשיות, האמרות, הפנינים, התורות, השיחות, ההתחטאות, המליצות, התיאורים, המופתים, הניסים – – –
רוחו הקדושה רוממה את דמיוננו הצעיר בחום יהודי עתיק ובאהבת הבורא תמה.
כך זה! לכל אשר קשור בשמו של ר' לוי יצחק, יש חן נעים מיוחד, והוד קדומים נסוך עליו.
באמת אמרו: 'אהב ר' לוי יצחק את עם ישראל, ועם ישראל השיב לו אהבה'…
הסיפורים החינניים אודות פועלו שידרו מסר בלתי עקיף:
'כל יהודי הוא טוב, אין בו רע כלל'!
גם ברע, מוצאים את הטוב הגמור והמוחלט. אין התרחשות, מביכה ככל שתהיה שאין בה צדדים מאירים ויפים.
– כזה היה הרבי הנשגב הזה: 'אוהב ואהוב'. אוחז במידתו של אלקים אוהב עמו ישראל!
כל אחד בסתר לבו, רוצה להיות הברדיצו'בר, או להיקלע לחום סביבתו, הוא האיש, או המלאך… שכל אחד היה רוצה להכיר בחייו, כזה איש גדול ועצום, צדיק נורא ונשגב שכל כולו שופע טוב ונועם בלתי נפסק.
גם כיום, שפת הסופרים משתמשת בדימוי מעולם הסיפורת החסידית, כאשר רוצים לתאר איזו דמות חיובית מאד המסתתרת במעטפת פשטות ואי-התבלטות, אנו אומרים בגלגול עינים: "איפה הברדיצו'בר כשצריכים אותו… הוא היה עושה מזה מטעמים"…
בוא נשאל את עצמנו. האם הרבי הקדוש לא ידע על קיומו של רוע? של חטא? אז מה כל לימוד הזכות הזה? משחק מילים? שיטה של הדחקה? ודאי שלא! אז מה כן?
האמת היא שהרבי מברדיצ'ב לא התעלם מקיומו של בלתי-נכון באורחות חיי היהודי, אלא שהוא ממש לא רצה להתעלם מקיומו של הטוב הנאצל שקיים אצל כל אחד באשר הוא. קיים אבל לא ידוע… לרבי זה היה ידוע!
הטוב הזה הוא ענק ממדים ואנו בקטנות הדעת ממזערים את הטוב הזה לדמות נמלית זניחה… לא כך לימדו בבארדיטשוב.
צדיקים אמרו, שהרבי הזה כה השתדל בהמלצת יושר וטוב על אחיו בני ישראל, עד שבכוח מצוה זו של אהבה וראיית הטובה נוסד היכל חדש ומחודש בשמי השמים 'היכל הזכות' שמו!
היכלו של רבי לוי יצחק.
"ועל כן", אמרו צדיקי החסידות, "כאשר אנו מזכירים את שם הצדיק הזה רבי לוי יצחק בן שרה סאשא בהיכלות הטמירים והקיימים ברובד יקום עילאי מתחוללת עת רצון של ישועה ורחמים".
"ולא רק בהזכרת שמו"… "אלא די בהזכרת שם עירו ברדיצ'וב! לעורר רחמים על העם היהודי בפזוריו".
עד כדי כך!
עבודתו הטהורה של ר' לוי יצחק היא בעצם תפקידנו כיהודים בני עמו של הרב מברדיצ'ב. ר' לוי יצחק לא היה מנכס את מידתו זאת לסולם השגותיו הנוראיות, גרידא.
ר' לוי יצחק הוריש לנו את היסוד שכל התורה תלויה בזה למצוא נקודות טובות… לחפש ולהיווכח כי קיים טוב, גדול ומשמעותי בכל אחד!
אבל לא רק בזולת. את המעשיות שבהם דלה ר' לוי יצחק בבן עמו את הפנינה הנסתרת אנו מכירים ומוקירים. אבל את מציאת הקשר הנצחי שבנו לטוב זה, משום מה, נראה לנו מגונה קצת…
להוקיר את עצמו?
התשובה היא: כן! הרבי מברדיצו'ב לא שיחק את התמים, זה שיושב אפלולית בית הכנסת ואינו מעורה במשא ומתן האנושי הלא-כל-כך-תמים… הוא באמת מצא נקודות נשכחות 'אמיתיות' שהן משמעויות ודומיננטיות בדמות של הניצב לפניו… גם אלו המעוררות אותנו לחיוך נהנה ומענג, על הבלתי-ריאליות שבאמירות הממליצות הללו, אין מקורם בעולם המרחף והנאיבי שורש שיטתו של הרבי נעוץ ביסוד היסודות של עבודת השם הנאמנה!
להתעסק עם הטוב, להאמין בקיומו, להשקות את זרע הטהרה שתצמיח את עץ השלימות המיוחלת.
יסוד האמונה היהודית מעוגן בכך שאנו מאמינים באמת אשר כל עשיה דקדושה היא מקרבת את עושיה ליוצרו, כל מצווה מקדשת, כל נוהג טוב מקדם, וכל דיבור של תורה מזכך.
וגם התנועה לעבר הקדושה, התזוזה החרישית הזאת המתקדמת בצעדי צב לא נראים, הינם ריצה ושעטה אדירה של הנשמה, לעבר ההתחברות המוחלטת שלה עם בוראה, וגם היא תהיה קמה וגם ניצבה אל מול אור פני מלך חיים.
תנועה… תזוזה… רצון מהסס… החלטונת לא מבוססת – – – כל אלו שייכים למבטו החודר של הברדיצו'בר, הוא קלט אותך יהודי! הוא ראה במצח חרוש הקמט הרגעי, את הפוטנציאל האדיר שלך לשינוי מהותי בחייך העתידיים ראיה מסוג שונה, ראיה ברדיצ'ובית עמוקת תובנה.
והנה דבריו של הצדיק רבי נחמן מברסלב זי"ע:
"דַּע כִּי צָרִיךְ לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר, צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע, אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁאֵין בּוֹ מְעַט טוֹב עֲדַיִן, כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא עָשָׂה אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב מִיָּמָיו וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת, וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה" (ליקוטי מוהר"ן ח"א סימן רפב).
הסכיתו אתם אוהבי ברדיצ'וב! סיפורי הרבי הנערץ ימשיכו להתהוות, בדמותנו האוהבת את הזולת הרואה בו רק טוב וטוהר.
ולא רק בו…
לא רק האחר טוב!
גם אתה טוב…
ובאמת, ולא רק בשביל להתחזק.
אלא כדי לומר את האמת, הכי אמיתית.
במחשבה ראשונית, רציתי לצטט רק תמצית מהדברים שתקראו כבר, אבל לא ידעתי איזו מילה תהיה מיותרת, לא מצאתיה…
כל אות כתר לראשינו:
וְכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לִמְצֹא גַּם בְּעַצְמוֹ, כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר מְאֹד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וּלְהַרְחִיק הָעַצְבוּת מְאֹד מְאֹד! ! !
וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ וְרוֹאֶה שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם טוֹב, וְהוּא מָלֵא חֲטָאִים, וְרוֹצֶה הַבַּעַל דָּבָר לְהַפִּילוֹ עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לוֹ לִפֹּל מִזֶּה, רַק צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא עָשָׂה מִיָּמָיו אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב?!
וְאַף שֶׁכְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר הַטּוֹב, הוּא רוֹאֶה שֶׁהוּא גַּם כֵּן מָלֵא פְּצָעִים וְאֵין בּוֹ מְתֹם, הַיְנוּ שֶׁרוֹאֶה שֶׁגַּם הַמִּצְוָה וְהַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁזָּכָה לַעֲשׂוֹת, הוּא גַּם כֵּן מָלֵא פְּנִיּוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּפְגָמִים הַרְבֵּה, עִם כָּל זֶה אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּאוֹתָהּ הַמִּצְוָה וְהַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אֵיזֶה מְעַט טוֹב? כִּי עַל כָּל פָּנִים אֵיךְ שֶׁהוּא, עַל כָּל פָּנִים הָיָה אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה בְּהַמִּצְוָה וְהַדָּבָר טוֹב שֶׁעָשָׂה!
כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצֹא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ, וְלָבוֹא לִידֵי שִׂמְחָה.
וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמְּחַפֵּשׂ וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן מְעַט טוֹב. עַל יְדֵי זֶה הוּא יוֹצֵא בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת וְיוּכַל לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה.