{שיעורי אמונה 117 – תְּנוּעַת אֶצְבַּע קְטַנָּה}

תְּנוּעַת אֶצְבַּע קְטַנָּה

י"א חֶשְׁוָן תשפ"ד

יְסוֹד גָּדוֹל וְחָשׁוּב בֶּאֱמוּנָה הוּא, אֲשֶׁר כָּל מַה שֶּׁכָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם, הוּא מַשְׁפִּיעַ בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ וּמְרוֹמָם מְאֹד מְאֹד לְטָב וּלְמוּטָב, הַהִסְתַּכְּלוּת שֶׁבְּנֵי אָדָם מִסְתַּכְּלִים עַל עַצְמָם – הִיא טָעוּת. לֹא מִבַּעֲיָא אַנְשֵׁי הָעוֹלָם, אֶלָּא אַף בְּנֵי הָעֲבוֹדָה, אֵלּוּ שֶׁרוֹצִים אֶת ה' בְּלִבָּם, הֵם מַרְגִּישִׁים כְּאִלּוּ הֵם מְיֻתָּרִים כָּאֵלּוּ, מַה כְּבָר חֲשׁוּבוֹת הַפְּעִילוּיוֹת הַזּוּטָרִיּוֹת שֶׁלָּהֶם? וּמִשֶׁכַּךְ, גַּם אֵינָם מַקְפִּידִים עַל זִכּוּךְ הַמַּעֲשִׂים, כִּי מַה זֶה כְּבָר מְשַׁנֶּה אֵיךְ אֲנִי מִתְנַהֵג אוֹ מַה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה, וְכִי אֲנִי אֵיזֶה רַבִּי אוֹ חָסִיד גָּדוֹל שֶׁצָּרִיךְ לִנְהֹג אַחֶרֶת? אֶלָּא שֶׁכָּאן נְעוּצָה הַטָּעוּת, אָנוּ מְדַמִּים לִרְאוֹת בְּאַנְשֵׁי הָרוּחַ סוּג שֶׁל אֲנָשִׁים אַחֵר, שֶׁהֵם נֶאֱלָצִים עֵקֶב מַעֲמָדָם לִנְהֹג יוֹתֵר בָּאֲצִילוּת, אֲבָל דְּבַר הָאֱמוּנָה הוּא פָּשׁוּט יוֹתֵר, אֵינְךָ צָרִיךְ לִנְהֹג אַחֶרֶת מִמַּה שֶׁאַתָּה נוֹהֵג, אֶלָּא לִנְהֹג אֶת הַכֹּל יוֹתֵר טוֹב.

אָדָם שֶׁמּוּדָע לְכָךְ שֶׁתְּנוּעַת אֶצְבַּע שֶׁלּוֹ הִיא מְעוֹרֶרֶת זַעֲזוּעִים, הוּא נִזְהָר בְּיוֹתֵר, מִי שֶׁלֹּא מוּדָע, גַּם בְּפָחוֹת מִזֶּה לֹא נִזְהָר, הַמְּצִיאוּת הִיא, שֶׁהַתּוֹרָה דּוֹרֶשֶׁת מֵאִתָּנוּ זְהִירוּת עַל נְגִיעוֹת וְעַל אֶצְבָּעוֹת וְעַל דְּבָרִים קְטַנִּים מְאֹד, וּמֵאִידָךְ, כָּל אֵלּוּ הֵם דְּבָרִים פְּשׁוּטִים לְיִשּׂוּם, זֶהוּ הָעֵסֶק שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם, לִסְפֹּר אֶת צַעֲדַי וְלִמְדֹּד אֶת תְּנוּעָתִי? הַתְּשׁוּבָה הִיא, שֶׁזֶּה לִמּוּד בִּשְׁבִילֵנוּ, אֵיךְ לְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי אֱלֹקִים בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים, וּמִתּוֹכוֹ נָבִין עַד כַּמָּה יֵשׁ מַשְׁמָעוּת לַחַיִּים שֶׁלָּנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, יְדִיעָה זוֹ הִיא הַנְּחוּצָה בְּיוֹתֵר לַעֲבוֹר אֶת הַחַיִּים בְּשָׁלוֹם וּבְשַׁלְוָה.

וְכָתוּב בַּסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ 'תּוֹלְדוֹת־יַעֲקֹב־יוֹסֵף' (פָּרָשַׁת עֵקֶב) בְּשֵׁם מוֹרוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ, זְכוּתוֹ תָּגֵן עָלֵינוּ, שֶׁמֵּרֹב עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם גּוֹרֵם שֶׁנִּתְרַחֵק מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁמִּצַּד שִׁפְלוּתוֹ אֵינוֹ מַאֲמִין שֶׁהָאָדָם גּוֹרֵם עַל יְדֵי תְּפִלָּתוֹ וְתוֹרָתוֹ שֶׁפַע אֶל כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְגַם הַמַּלְאָכִים נִזּוֹנִים עַל יְדֵי תּוֹרָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ, שֶׁאִלּוּ הָיָה מַאֲמִין זֶה – כַּמָּה הָיָה עוֹבֵד ה' בְּשִׂמְחָה וּבְיִרְאָה מֵרֹב כֹּל, וְהָיָה נִזְהָר בְּכָל אוֹת וּתְנוּעָה וּמִלָּה לְאָמְרָהּ כָּרָאוּי, כָּךְ הָאָדָם רָאוּי לָשׂוּם לֵב וְלוֹמַר, כִּי הוּא סֻלָּם מַצָּב אָרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה, וְכָל תְּנוּעוֹתָיו וְדִבּוּרוֹ וְהִלּוּכוֹ וַעֲסָקָיו עוֹשֶׂה רֹשֶׁם לְמַעְלָה לְמַעְלָה, כִּי הָאָדָם עַל יְדֵי מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים הוּא דָּבוּק בּוֹ יִתְבָּרַךְ מַמָּשׁ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים כח, ט): "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו", וְעַל יְדֵי שֶׁהוּא רַחוּם לְמַטָּה – מִתְעוֹרֶרֶת מִדָּה זוֹ שֶׁל רַחוּם לְמַעְלָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי 'דַּע מַה לְמַעְלָה מִמְּךָ' (אָבוֹת ב, א), רוֹצֶה לוֹמַר, מִמְּךָ תֵּדַע, אֵיזוֹ מִדָּה שֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת בְּךָ – שֶׁכָּךְ הוּא לְמַעְלָה; עַד כָּאן דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים.

וּמוּבָא בַּסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ 'מְאוֹר־עֵינַיִם' (הַנְהָגוֹת יְשָׁרוֹת): 'וְצָרִיךְ לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁכְּשֶׁאָדָם מְנַעֲנֵעַ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה – מְנַעֲנֵעַ עוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים רוּחָנִיִּים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זְכוּתוֹ תָּגֵן עָלֵינוּ, וְצָרִיךְ לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה כִּי הָאָדָם כָּלוּל מִן כָּל הָעוֹלָמוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּכִתְבֵי הָאֲרִיזַ"ל, וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וּבְכַמָּה מִדְרָשִׁים, וְאִם הַדָּבָר כֵּן, צָרִיךְ לְהַמְלִיךְ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל דָּבָר וְדָבָר שֶׁעוֹשֶׂה, הֵן דִּבְרֵי תּוֹרָה וּתְפִלָּה, הֵן בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוֹת – עַל כָּל הָאֵבָרִים שֶׁלּוֹ, וַאֲפִלּוּ דִּבְרֵי חֻלִּין – צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ דִּבּוּרָיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו, וּלְהָבִיא בְּכָל דִּבּוּרָיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו הַשְׁגָּחַת אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, לְדָבְקָה בּוֹ בַּשֹּׁרֶשׁ שֶׁל הַדִּבּוּר וְהַמַּחְשָׁבָה כִּי בְּכֹחַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא מְדַבֵּר אוֹ מְחַשֵּׁב. וּכְשֶׁיַּאֲמִין בָּזֶה בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה – אֲזַי יַשְׁגִּיחַ עַל כָּל פְּרָטֵי עִנְיָנָיו וּמְאוֹרָעוֹתָיו, שֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְהֵן שֶׁנַּעֲשָׂה כִּרְצוֹנוֹ אוֹ שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנוֹ – הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, וְהַכֹּל לְטוֹבָה יֵחָשֵׁב, כִּי מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵּצֵא הָרָעוֹת כִּי אִם הַטּוֹב, כִּי אֲפִלּוּ בְּכֹחַ הָרַע יֵשׁ כֹּחַ הַטּוֹב מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הַמִּחְיָה אוֹתוֹ, וְאֵינוֹ רוֹאֶה זֹאת אֶלָּא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵינַיִם כְּשֵׁרִים'; עַד כָּאן דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים.

וְכֵן אִיתָא בַּסֵּפֶר הַקָּדוֹשׁ חַיֵּי־מוֹהֲרַ"ן (סִימָנִים תקד־תקה): מֵעִנְיַן הַפְלָגַת גְּדֻלַּת הָאָדָם, אָמַר: 'כְּשֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה כָּךְ בְּיָדָיו – נַעֲשֶׂה כָּךְ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת וּכְשֶׁעוֹשֶׂה כָּךְ בְּיָדָיו נַעֲשֶׂה כָּךְ בְּכָל הָעוֹלָמוֹת'. וְכֵן אָמַר: 'אִם הָיוּ מְהַפְּכִין אֶת הָאָדָם [רְצוֹנוֹ־לוֹמַר לִרְאוֹת אֶת פְּנִימִיּוּתוֹ] הָיוּ רוֹאִין, שֶׁבְּכָל גִּיד וָגִיד מִגִּידָיו תְּלוּיִים אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רִבְבוֹת עוֹלָמוֹת'.

דּוֹמֶה שֶׁאַחַר מַחֲשָׁבָה כָּזוֹ, הָאָדָם עָשׂוּי לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּמַשֶּׁהוּ מְרוֹמָם בְּיוֹתֵר, מִישֶׁהוּ שֶׁלֹּא מַתְאִים לוֹ לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים סְתָם, כִּי הוּא קָשׁוּר וְהָדוּק עִם הַמַּחֲשָׁבָה הָעֶלְיוֹנָה, הוּא מֻנְהָג ומנוהל, וְהַכֹּל חֲרֵדִים לְמוֹצָא פִּיו עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, אָכֵן, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים וּמַרְגִּישִׁים דָּבָר כָּזֶה, בִּשְׁבִיל הַבְּחִירָה וְהַנִּסָּיוֹן, אֲבָל זֹאת הָאֱמֶת, שֶׁאִם הָיוּ מְהַפְּכִין וְכוּ', וְאִם כֵּן, גַּם אִם לֹא הָפְכוּ, וְעָדִיף שֶׁלֹּא הָפְכוּ, עָלֵינוּ לִרְאוֹת אֶת הַפְּנִימִיּוּת שֶׁלָּנוּ, לְהָבִין שֶׁהִיא קְשׁוּרָה לְמַעְלָה, הִיא פּוֹגַעַת לְמַעְלָה, הִיא מְתַקֶּנֶת לְמַעְלָה, הַיֵּשׁוּת שֶׁלָּנוּ הִיא אוֹר אֱלוֹקִי שֶׁהִתְלַבֵּשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְעָלֵינוּ לְגַלּוֹתוֹ מִתּוֹךְ מַעֲשֵׂינוּ הַטּוֹבִים. הַהֶכְרֵחַ הָרִאשׁוֹן הוּא לָדַעַת מִי אֲנַחְנוּ, כַּמָּה אָנוּ חֲשׁוּבִים בַּמָּרוֹם, כַּמָּה עֶקְרוֹנִית כָּל פְּעֻלָּה שֶׁלָּנוּ, וְכַמָּה נִמְדָּד כָּל צַעַד שֶׁלָּנוּ, וַהֲרֵי מַחֲשָׁבָה זוֹ מוֹסִיפָה אוֹר, כַּאֲשֶׁר הַכֹּל חָשׁוּב, כָּל מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה… אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לְדַיֵּק יוֹתֵר.