{שיעור אמונה 112 – לָלֶכֶת לְתוֹךְ הָעַצְמִי שֶׁלְּךָ}

לָלֶכֶת לְתוֹךְ הָעַצְמִי שֶׁלְּךָ

ט' חֶשְׁוָן תשפ"ד

 

לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ (בראשית יב, א) – הִיא קְרִיאָה לְכָל יְהוּדִי וִיהוּדִי, לָלֶכֶת מִכָּל הָאַרְצִיּוּת שֶׁלּוֹ, פָּשׁוּט לְהַפְסִיק לַחְשֹׁב בְּדֶרֶךְ אַרְצִית, מְצֻמְצֶמֶת, תּוֹחֶמֶת, מַגְבִּילָה, לָאָרֶץ יֵשׁ דְּמָמָה מְעִיקָה, הִיא לֹא מְסַפֶּרֶת הַכֹּל, הִיא פָּשׁוּט נוֹתֶנֶת לְךָ לִבְחֹר מַה שֶּׁתַּעֲשֶׂה בָּהּ. כָּךְ אָדָם נִקְשָׁר לְאַרְצוֹ, מַה שֶׁקּוֹרֶה בָּהּ – קּוֹרֶה בּוֹ, אֲבָל לֹא תָּמִיד הִיא צַו שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, לִפְעָמִים הוּא נָתוּן בְּאֶרֶץ מסויימת כְּדֵי לְמַלֵּא טַבְלַת עוֹנְשִׁין, שֶׁמָּא הִתְחַיֵּב נִיצוֹץ אֱלוֹקִי מְסֻיָּם חוֹבַת גָּלוּת וְהוּא בָּא לְגָאֳלוֹ, כָּךְ שֶׁלֹּא תָּמִיד הָאָרֶץ הִיא הָאֹפִי הָאֲמִתִּי שֶׁל הַמַּהוּת, לִפְעָמִים הִיא הַזִּירָה שֶׁל הַהִתְגּוֹשְׁשׁוּת וְקַבָּלַת הַשָּׂכָר עָלֶיהָ, אֲבָל הוּא צָרִיךְ לָלֶכֶת מִשָּׁם, לְהִתְרוֹמֵם מֵעַל הַמְּצִיאוּת הַזּוֹ, וּלְחַיּוֹת חַיֵּי גֹּבַהּ מְלֵאִים קְדֻשָּׁה וֶאֱמֶת.

כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מַתְחִיל אֶת הַמַּסָּע שֶׁלּוֹ, הוּא מְנַסֶּה וְגַם מַצְלִיחַ לְהִתְנַתֵּק מֵהָאַרְצִיּוּת הָעוֹזֶקֶת, הוּא יִהְיֶה מְסֻגָּל לַחֲווֹת דְּבָרִים בְּהֶקֵּפִים יוֹתֵר מַזְמִינִים מֵאֲשֶׁר בִּהְיוֹתוֹ בְּאַרְצוֹ, קָרֵי עִנְיַן הַמְּקֻבָּעוּת הַבִּלְתִּי מִשְׁתַּכְנַעַת שֶׁהָאַרְצִיּוּת כּוֹלֵּאת אוֹתוֹ בָּהּ. הַהֲלִיכָה הִיא לֹא חַיֶּבֶת לִהְיוֹת דַּוְקָא בַּעֲזִיבָה מֶנְטָלִית, כְּפִי שֶׁהָיָה רָאוּי לִהְיוֹת, אֶלָּא פִיזִית מַמָּשׁ מַסְפִּיק, פָּשׁוּט לִחְיוֹת בַּאֲוִירָה שתתגמל אוֹתְךָ, לְהִסְתּוֹבֵב בָּרֶקַע הַמְאַפְשֵׁר לִדְבַר ה' לְהִתְגַּלּוֹת בְּךָ, אַתָּה יָכוֹל לְנַצֵּל אֶת הַמּוֹטִיבִים הָאַרְצִיִּים לְקַדְּשָׁם בַּהֲלִיכָה זוֹ, הֵם גַּם יֵלְכוּ עִמְּךָ כַּאֲשֶׁר יַבְחִינוּ שֶׁאַתָּה רְצִינִי בֶּאֱמֶת, אָדָם לְלֹא שָׁרָשִׁים אֵינוֹ אָדָם, אֲבָל אָדָם שֶׁאֵינוֹ מַפְרֶה אֶת שָׁרָשָׁיו – אֵלּוּ לָמָּה לוֹ? אַבְרָהָם אָבִינוּ הִלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק, הוּא הָלַךְ מֵהָאָרֶץ הַמְּחַנֶּכֶת שֶׁלּוֹ, לָתוּר אַחַר דְּבַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם. כָּךְ נַעֲשֶׂה גַּם אָנוּ, כִּי בִּשְׁבִיל זֶה מְסַפְּרִים לָנוּ אֶת זֹאת.

לְכָל אָדָם יֵשׁ אַרְצִיּוּת, לִפְעָמִים זֶה הַחֹמֶר הַתּוֹבְעָנִי מִדַּאי, וְלִפְעָמִים זֶהוּ הַמַּצָּב הַבִּישׁ, אֲבָל הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבְּכֻלָּם, שֶׁהֵם חוֹנְקִים אֶת הָאֲוִיר הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הָרוֹצֶה לְהַרְגִּישׁ אֶת ה', הַסַּחַף לְעֵבֶר הַמַּטָּלוֹת שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, מַשְׁכִּיחַ אֶת הָעִקָּר וְהַתַּכְלִית, לִפְעָמִים שׁוֹמְעִים קְרִיאָה מִלְמַעְלָה, הַרְפּוּ מִן הָאַרְצִיּוּת, לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ, כְּשֶׁתִּתְרַחֵק קְצָת מֵהֲמוּלַת הַחַיִּים הַמּוּזָרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּשֶׁתָּבִין שֶׁבְּעֶצֶם אֲנָשִׁים חַיִּים לְמַעַן הַחַיִּים, וְאֵין יוֹדְעִים בִּשְׁבִיל מַה הֵם הַחַיִּים? אָז תּוּכָל מִשָּׁם לָלֶכֶת לְךָ, אֶל תּוֹךְ עַצְמְךָ, לְהִפָּגֵשׁ עִם עַצְמְךָ, בְּכַמָּה מִינֵי זָוִיּוֹת שֶׁעוֹד לֹא נִפְגַּשְׁתָּ עִם עַצְמְךָ, אַתָּה תְּגַלֶּה יְכוֹלוֹת שֶׁלֹּא שֵׁעַרְתָּ מִיָּמֶיךָ, וְהָעִקָּר שֶׁצָּרִיךְ אֱמוּנָה בְּמִי שֶׁאוֹמֵר לֶךְ לְךָ, בְּמִי שֶׁהֵבִיא עָלֶיךָ אֶת הַמְּצִיאוּת הַזּוֹ, הוּא זֶה שֶׁבְּעֶצֶם כִּבְיָכוֹל גִּלָּה לְךָ, שֶׁיֵּשׁ לְךָ כָּאן תַּפְקִיד מְאֹד מְסֻיָּם, שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה חָרְדוּ עָלֶיךָ אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַגְּדוֹלָה הַזּוֹ.

לִחְיוֹת מִתּוֹךְ דְּרִיכוּת כָּזוֹ, הִיא לִחְיוֹת חַיִּים שֶׁל יַעַד, אֵלּוּ חַיִּים מְלֵאֵי סִפּוּק, אֲבָל לֹא סִפּוּק שֶׁל חֶסֶר, כְּמוֹ הַסִּפּוּקִים הַחוֹלְפִים וְעוֹבְרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֶלָּא זֶהוּ סִפּוּק הַנֶּפֶשׁ וְשִׂמְחָתָהּ הַפּוֹרֶצֶת בְּהִתְדַּבְּקָהּ בָּאֱלֹקוּת, עֶצֶם הַכָּרַת הַבּוֹרֵא, שֶׁהַכָּרָה זוֹ מוּחָשִׁית, בְּתוֹכְכֵי הָאָדָם פְּנִימָה, מְנִיעָה אֶת כָּל מְנִיעָיו, וּמַדְרִיכָה אֶת כָּל מְשִׂימוֹתָיו, אֵין הוּא מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא עוֹזֵב אֵיזֶה מַשֶּׁהוּ אָהוּב, שֶׁהוּא עָשׂוּי לְהִתְגַּעְגֵּעַ אֵלָיו בְּיוֹם מִן הַיָּמִים, הַהֲלִיכָה שֶׁלּוֹ מִן הָאַרְצִיּוּת, הִיא הֲלִיכָה מְעוֹדֶדֶת, שְׂמֵחָה וּפוֹסַעַת בְּבִטְחָה, מִשּׁוּם שֶׁמִּכָּל הָאַרְצִיּוּת הַזּוֹ, נִדְרַשְׁתִּי לֵילֵךְ, לֹא רַק מִמֶּנָּה, אֶלָּא עִמָּהּ וּבְכֹחָהּ שֶׁל הָאַרְצִיּוּת שֶׁלָּמְדָה אֶת תַּפְקִידָהּ.

וּמִמּוֹלַדְתְּךָ, כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּאוּ עִמָּנוּ בְּתוֹלָדָה, הַהֶרְגֵּשִׁים שֶׁאָנוּ אֲחוּזִים בָּהֶם, הַקֻּפְסָה שֶׁאָנוּ מְמָאֲנִים לָצֵאת מִמֶּנָּה, כָּל אֵלּוּ, הַחֲסִימוֹת וְהַהַפְרָעוֹת, כָּל הַבִּטּוּיִים שֶׁל מְנִיעוֹת וְהַסְתָּרוֹת, כָּל אֵלּוּ נִדְבָּקִים בָּנוּ מֵחֲמַת שֶׁאָנוּ דְּבֵקִים בָּהֶם, מַאֲמִינִים בְּעִצּוּב שֶׁלָּהֶם אוֹתָנוּ, וּמַעֲנִיקִים לָהֶם אֶת הַכֹּחַ, בְּמוֹ אֱמוּנָתֵנוּ בְּמִי שֶׁאָנוּ, לְלֹא סִכּוּי לְשִׁנּוּי, אָנוּ מְזִינִים אֶת הַמּוֹלֶדֶת הַזּוֹ, כְּאוֹמְרִים, אֵיךְ שֶׁנּוֹלַדְנוּ כָּךְ נִהְיָה, ומסילת יְשָׁרִים צוֹוֵחַ: הָאָדָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְשַׁבֵּר אֶת הַטֶּבַע, לְשַׁבֵּר אֶת הַטֶּבַע, זֶה לִיצוֹר טֶבַע מֵהַשְּׁבָרִים שֶׁל הַטֶּבַע הַקֹּדֶם, פָּשׁוּט לִהְיוֹת אוֹתוֹ דָּבָר רַק יוֹתֵר טוֹב.

כָּל הַחַיִּים אָנוּ הוֹלְכִים, כָּל יוֹם וָלַיְלָה שֶׁעוֹבְרִים, אָנוּ מְהַלְּכִים מִנְּקוּדַת זְמַן לִנְקֻדַּת זְמַן, אָנוּ מִסְתּוֹבְבִים, מְלַקְּטִים לִקּוּטֵי נִיצוֹצוֹת קְדוֹשִׁים, אָנוּ עֲמֵלִים וְאַף לֹא יוֹדְעִים לָמָּה, הָאֶתְגָּרִים וְהַהִתְמוֹדְדוּיוֹת מֻנְּחָתִים מִלְמַעְלָה, וְאָנוּ נִדְרָשִׁים לְגַלּוֹת אֶת אוֹצַר הָאֱמֶת בְּתוֹךְ גבבת הַשֶּׁקֶר, זוֹ עֲבוֹדָתֵנוּ הַיְּחִידָה בְּעֶצֶם, כְּשֶׁאֵין אָנוּ מִתְבַּקְּשִׁים לִהְיוֹת חֲכָמִים גְּדוֹלִים, אֶלָּא פָּשׁוּט לַעֲבוֹד אֶת הַשֵּׁם, כְּמוֹ שֶׁלִּמְּדוּ אוֹתָנוּ בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה, וְכָךְ בְּתוֹךְ הָרֶקַע הַסּוֹעֵר הַזֶּה, הָעוֹיֵן אֶת שְׁכִינַת עוּזֵּנוּ, אָנוּ מְנִיפִים אֶת הַדֶּגֶל שֶׁל קַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, וְאֵלּוּ הֵם שַׁעֲשׁוּעָיו יִתְבָּרַךְ מֵהָעוֹלָמוֹת שֶׁבָּרָא.

עִקַּר הַיַּהֲדוּת הוּא תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת וֶאֱמוּנָה, כְּשֶׁהוֹלְכִים עִם אֱמוּנָה, מְבִינִים מִיָּד אֶת הַשְּׁלִיחוּת, וּמַרְגִּישִׁים שֶׁאָכֵן ה' מַּבְטִיחַ הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ, אִם תַּתְחִיל לָלֶכֶת – אַתָּה כְּבָר תְּקַבֵּל אֶת הַהַנְחָיָה הַמְפֹרֶטֶת מִמְּרוֹמִים, אֲנַחְנוּ בֶּאֱמֶת לֹא לְבַד, ה' מַנְהִיג אוֹתָנוּ כָּל הַזְּמַן, אֶלָּא שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לְהַקְשִׁיב לִכְרוּזִים מִלְמַעְלָה, וְלָכֵן מַה שֶּׁאָנוּ צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת, זֶה לָלֶכֶת, אֶת הַפְּסִיעָה הָרִאשׁוֹנָה נַעֲשֶׂה אֲנַחְנוּ, וְהוּא כְּבָר יַרְאֶה לָנוּ נִפְלָאוֹת, אֶלָּא הָאָרֶץ הָעֶלְיוֹנָה אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ, וְהַשֵּׁם יַעַזְרֶנּוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְנִזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ אֶת מְצִיאוּת הַבּוֹרֵא בְּחַיֵּינוּ.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעור אמונה 011 – הרגשת הנהגת הבורא

הַרְגָּשַׁת הַנְהָגַת הַבּוֹרֵא הָעִקָּר הָרִאשׁוֹן הַזֶּה, לָדַעַת בִּידִיעָה חֲזָקָה וַאֲמִתִּית, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא עִקַּר

שיעור אמונה 013 – שדר מן השמים

שֶׁדֶר מִן הַשָּׁמַיִם   הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׁוֹלֵחַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד רְמָזִים נִפְלָאִים מִן הַשָּׁמַיִם בְּמַחְשָׁבָה דִּבּוּר

שיעור אמונה 015 – השגחה פרטית

דְּבֵקוּת בֶּאֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית גִּלָּה לָנוּ מָרָן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זי"ע, אוֹדוֹת נוֹרָאוֹת הַפְלָגַת

שיעור אמונה 017 – לאהוב את החוקים

מִדַּרְכֵי הָאֱמוּנָה – אַהֲבַת חֻקֵּי הַמִּצְווֹת חֵלֶק מִדַּרְכֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא לֶאֱהֹב אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת,

קטגוריות