{שיעור אמונה 125 – בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ}

בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ
מוצאי שבת פרשת וירא – כ' חֶשְׁוָן תשפ"ד

 

עֲבוֹדַת הַיְּהוּדִי לְמַלְכּוֹ וֶאֱלֹקָיו מַצְרִיכָה מִדַּת אֱמֶת מֻחְלֶטֶת, כֵּיוָן שֶׁאָנוּ עוֹבְדִים לֵאלוֹקַ אֲמִתִּי, אֵין הַדְּרָכִים לְהַגִּיעַ אֵלָיו כּוֹלְלִים שֵׁמֶץ דְשֶׁמֶץ מֵהֶפֶךְ הָאֱמֶת. וּמַה הִיא הָאֱמֶת? לַעֲבוֹד אֶת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ לְבַד בֶּאֱמֶת, לְלֹא שׁוּם פְּנִיָּה אַחֶרֶת כָּלְשֶׁהִי, לֹא לְקִוּוּי שְׂכַר עֲתִידִי, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אֶת הַדְּבָרִים לְשֵׁם עַצְמְךָ, שֶׁלֹּא לְדַבֵּר עַל גַּאֲוָה וְהִתְנַשְּׂאוּת, אֶלָּא אַף לְהַרְגִּישׁ סִפּוּק עַצְמִי, זוֹ עֲבוֹדַת הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ וְלֹא אֶת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ.

זוֹ הִיא עֲבוֹדָה קָשָׁה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, עֲבוֹדַת הַזִּכּוּךְ הַזּוֹ, שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָהּ הַנִּבְרָא נִדְבַּק בַּבּוֹרֵא בֶּאֱמֶת, כִּי אֵינוֹ מְשַׁיֵּר לְעַצְמוֹ כְּלוּם, אֶלָּא נוֹתֵן בִּטּוּי גָּמוּר לַמְּצִיאוּת הַמֻּחְלֶטֶת שֶׁל הַבּוֹרֵא כָּל עוֹלָמִים. לֹא קַל לְאָדָם חָמְרִי לְזַכֵּךְ אֶת עַצְמוֹ, הוּא יָכוֹל לִשְׁגוֹת בְּדִמְיוֹנוֹת תּוֹךְ כְּדֵי הַזִּכּוּךְ, וְלִרְאוֹת בְּמַעֲשָׂיו – אֶת קִיּוּם רְצוֹן הַשֵּׁם בִּשְׁלֵמוּת, לַמְרוֹת שֶׁזּוֹ הַטְעָיָה עַצְמִית, וְזוֹ עוֹד עֲבוֹדָה, מִלְּבַד עֲבוֹדַת זִכּוּךְ הַפְּנִיּוֹת, שֶׁהַיַּעַד הָאֲמִתִּי יִהְיֶה כְּבוֹד שָׁמַיִם וְלֹא מִלּוּי הַחֶסֶר הָעַצְמִי, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי לֹא לָזֶה נוֹעֲדָה עֲבוֹדַת הַשֵּׁם וְקִנְיָנֵי הַדַּת הַקְּדוֹשָׁה, כִּי אֵין עֲבוֹדָה אֶלָּא לְהַאֲדִיר אֶת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאֵין קְדֻשָּׁה לַחֲצָאִין, אֵין יְכֹלֶת לִהְיוֹת כָּפוּת לִשְׁנֵי אֲדוֹנִים.

הַשָּׁלָב הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַנִּקּוּי, בָּא לְאַחַר הִתְבּוֹנְנוּת גְּדוֹלָה מְאֹד, אוֹדוֹת מַעֲלַת עֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּכְלָל וְאוֹדוֹת גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא שֶׁעוֹבְדִים לְפָנָיו בִּפְרָט, כָּל חַד לְפוּם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּיהּ גְּדֻלַּת אֲדוֹנֵינוּ יִתְבָּרַךְ, וְיַעֲמִיד אֶת עַצְמוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְיִרְאֶה אֶת עַצְמוֹ כְּאָדָם הֲכִי מְאֻשָּׁר, כְּשֶׁהוּא יָכוֹל לְהַעֲלוֹת נַחַת רוּחַ לַאֲדוֹן עוֹלָמִים, נוֹרָא וְנִשְׂגָּב עַד אֵין תַּכְלִית, כָּזֶה… מִי שֶׁלֹּא מִתְבּוֹנֵן בְּטִיב עֲבוֹדָתוֹ, בִּמְנִיעֶיהָ, בְּסִבּוֹתֶיהָ, בָּרָצוֹן הַפְּנִימִי שֶׁלּוֹ לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, וְאֵינוֹ מְעַיֵּן בְּנִבְכֵי רְצוֹנוֹתָיו לְלַקֵּט מִשָּׁם אֵיזוֹ נְקֻדַּת חִבּוּר שֶׁל אֱמֶת עִם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, הֲרֵי הוּא יָכוֹל לְהַטְעוֹת אֶת עַצְמוֹ מְאֹד מְאֹד, רַחֲמָנָא לִיצְלָן, וְאָסוּר לִטְעוֹת מוּל עֲבוֹדַת מַלְכֵּנוּ.

אֶת זֶה תְּקַבְּלוּ מֵאִתִּי – אָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל – שֶׁלֹּא תַּנִּיחוּ לָעוֹלָם הַזֶּה לְהַטְעוֹת אֶתְכֶם, כִּי הָעוֹלָם־הַזֶּה מַטְעֶה אוֹתָנוּ מְאֹד. כְּשֶׁאָנוּ מְדַבְּרִים אוֹדוֹת הַטָּעֻיּוֹת שֶׁמֵּבִיא הָעוֹלָם־הַזֶּה, מִיָּד אָנוּ מְזַּהִים אֶת הַתַּאֲווֹת הַחָמְרִיּוֹת, כַּמּוֹנְעוֹת הַיְחִידוֹת לְהִתְגַּלּוּת הָאוֹר הַגָּדוֹל וְהַנִּפְלָא הַזֶּה, אֶלָּא שֶׁהַבְּעָיָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה, כַּאֲשֶׁר מַה שֶּׁאָנוּ מְכַנִּים רוּחָנִיּוּת וְהִתְקָרְבוּת – הֵם הַמּוֹנְעִים אוֹתָנוּ מִן הָאֱמֶת, כִּי הָעוֹלָם־הַזֶּה מַטְעֶה גַּם בָּרוּחָנִיּוּת שֶׁלּוֹ, הוּא מַצִּיב עֲרָכִים נוֹסָפִים, שֶׁנִּרְאִים אֲמִתִּיִּים מְאֹד, הוּא מֵבִיא אִתּוֹ עוֹד דְּבָרִים דּוֹמִים, שֶׁאָדָם חוֹשֵׁב, שֶׁאִם יַעֲשֶׂה אוֹתָם – לְמַעַן שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָם, וְכַחֲלֹף יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו, אִם יִזְכֶּה עוֹד בָּעוֹלָם־הַזֶּה – יִבָּהֵל לְגַלּוֹת עַד כַּמָּה הִטְעָה אֶת הָעוֹלָם בִּכְלָל וְאֶת עַצְמוֹ בִּפְרָט. כִּי אֱמֶת הִיא דָּבָר עָדִין מְאֹד, וְכֵיוָן שֶׁהִיא אֱמֶת, אִי אֶפְשָׁר לְזַיֵּף אוֹתָהּ, אֲבָל בְּכָל זֹאת, זֶה מַה שֶּׁהָעוֹלָם הַזֶּה עוֹשֶׂה.

אִם לְמָשָׁל צוֹרֵב מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ עֹל תּוֹרָה, סָבִיר לְהָנִיחַ, שֶׁהֲמוֹן זִכּוּךְ הוּא צָרִיךְ לַעֲבוֹר, כְּדֵי לְהָבִין, שֶׁהֲמוֹן מִזֶּה, יֵשׁ לָזֶה שַׁיָּכוּת לַיּוֹקְרָה שֶׁהוּא מְקַוֶּה לְקַבֵּל בְּעוֹלָם שֶׁמַּעֲרִיךְ לוֹמְדֵי־תּוֹרָה לְמָשָׁל, וְאַף שֶׁהוּא מִתְכַּנֵּס בְּעַצְמוֹ, וּמֵאִיר עַל עַצְמוֹ מִפַּעַם לְפַעַם הֲמוֹן "תּוֹרָה לִשְׁמָהּ", וְכַנִּרְאֶה, שֶׁאָדָם הַנִּכְנָס לִקְדֻשָּׁה – גַּם יִזְכֶּה לָזֶה מִפַּעַם לְפַעַם. אֲבָל אִם הַיְּסוֹד שֶׁלּוֹ לֹא מְזֻכָּךְ, הוּא יָכוֹל לַחֲשֹׁב עַל עַצְמוֹ כָּל יָמָיו שֶׁהוּא דָּבֵק בְּתוֹרַת הַשֵּׁם, וְאֵינוֹ דָּבוּק אֶלָּא בְּעַצְמוֹ וּבְעַצְמִיּוּתוֹ וּבִבְנִיַּת אִישִׁיּוּתוֹ. אֵין זֶה רַע בִּכְלָל כַּאֲשֶׁר מְדֻבָּר בִּתְחִלַּת הַדֶּרֶךְ, בְּשֶׁגַּם, הֲרֵי עוֹסֵק בִּקְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה, וְאֵין עוֹד סְגֻלָּה גְּדוֹלָה מִזּוֹ – לָבוֹא אֶל הָאֱמֶת, לִנְגֹּעַ עַל כָּל פָּנִים בְּמִקְצָתָהּ בְּעַקְשָׁנוּת, עַד עֵת בּוֹא דְּבָרוֹ, אֶלָּא שֶׁעִם הַשָּׁנִים, צָרִיךְ לַעֲרֹךְ חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ אֲמִתִּי וְנוֹקֵב, הַאִם עֲבוֹדַת אֱמֶת הִיא זוֹ, הַאִם אֲנִי לוֹמֵד תּוֹרַת אֱמֶת, תּוֹרָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, אוֹ שֶׁחַס וְשָׁלוֹם, אֲנִי לוֹמֵד מִקְצוֹעוֹת הַתּוֹרָה כִּשְׁאָר מִקְצוֹעוֹת, כַּמּוּבָן בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, אֲבָל רַחֲמָנָא יַצִּילֵנוּ מִתּוֹרָה כָּזוֹ, כִּי הַסִּפּוּר הַיָּחִיד שֶׁצָּרִיךְ לְסַפֵּר בְּכָל עֲבוֹדָה – הִיא רַק אֶת הָאֱמֶת, וֶאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ.

הַהִתְבּוֹנְנוּת הַזּוֹ מְבִיאָה לִזְהִירוּת אֲמִתִּית, לְאַט לְאַט הַמַּחֲשָׁבָה מִתְרַגֶּלֶת לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים לְשֵׁם פָּעֳלָם, אִם כִּי עֲדַיִן נָכוֹן מַאֲבַק צָמוּד, מִבִּלְבּוּלֵי מַחֲשָׁבָה, מֵהֲמוֹן הַטָּעֻיּוֹת וְהַסְתָּרוֹת, זִיּוּפִים ועיגולי פִּנּוֹת, אֲבָל בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר – אָדָם חוֹשֵׁב הוּא אָדָם יוֹצֵר, וְהַיְצִירָה כָּאן הִיא יְצִירַת הָאֱמֶת, תּוֹךְ כְּדֵי הַמְּשִׁיכָה שֶׁל הַנְּשָׁמָה הַיְּהוּדִית לַחֲווֹת אֱמֶת בִּלְבַד, עֹנֶג אֱלוֹקִי לְלֹא חָמְרִיּוּת, דְּבֵקוּת מֻחְלֶטֶת בְּחַי הַחַיִּים, בּוֹ יִתְבָּרַךְ.

הָעֵצָה הִיא, לְבַקֵּשׁ… לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לִפְנֵי כָּל עֲבוֹדָה וְלִמּוּד, וְתוֹךְ כְּדֵי, וּלְאַחֲרֶיהָ, וְכָל הַזְּמַן, לְהִתְחַנֵּן מֵהַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּגַלֶּה לָנוּ אֶת דַּרְכֵי עֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד מַלְכֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי" (תהלים כז, יא) "הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ יַחֵד לְבָבִי לְיִרְאָה שְׁמֶךָ" (תהלים פו, יא); "הוֹרֵנִי ה' דֶּרֶךְ חֻקֶּיךָ וְאֶצְּרֶנָּה עֵקֶב" (תהלים קיט, לג). כִּי בְּלִי תְּפִלָּה – אָדָם לֹא יָכוֹל בֶּאֱמֶת לְכַוֵּן אֶל הָאֱמֶת, הָאָדָם הוּא מָלֵא נְגִיעוֹת, אִם הוּא לֹא יְבַקֵּשׁ מֵה' הָאֱמֶת, שֶׁיּוֹרֶנּוּ אֶת דֶּרֶךְ הָאֱמֶת בַּחַיִּים, וְעִקָּר בַּקָּשָׁתוֹ בַּחַיִּים תִּהְיֶה לִזְכּוֹת לִרְאוֹת אֶת הָאֱמֶת שֶׁל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ בַּחַיִּים, וַאֲשֶׁר בְּרוּחַ כָּזוֹ, לֹא יְכוֹלָה לְהִתְלַוּוֹת שׁוּם פְּנִיָּה לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ, אֶלָּא הַכֹּל יִהְיֶה "בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ".

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעור אמונה 011 – הרגשת הנהגת הבורא

הַרְגָּשַׁת הַנְהָגַת הַבּוֹרֵא הָעִקָּר הָרִאשׁוֹן הַזֶּה, לָדַעַת בִּידִיעָה חֲזָקָה וַאֲמִתִּית, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא עִקַּר

שיעור אמונה 013 – שדר מן השמים

שֶׁדֶר מִן הַשָּׁמַיִם   הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׁוֹלֵחַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד רְמָזִים נִפְלָאִים מִן הַשָּׁמַיִם בְּמַחְשָׁבָה דִּבּוּר

שיעור אמונה 015 – השגחה פרטית

דְּבֵקוּת בֶּאֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית גִּלָּה לָנוּ מָרָן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זי"ע, אוֹדוֹת נוֹרָאוֹת הַפְלָגַת

שיעור אמונה 017 – לאהוב את החוקים

מִדַּרְכֵי הָאֱמוּנָה – אַהֲבַת חֻקֵּי הַמִּצְווֹת חֵלֶק מִדַּרְכֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא לֶאֱהֹב אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת,

קטגוריות