{שיעור אמונה 126 – הַשִּׁחְרוּר מֵהַסֵּבֶל}

הַשִּׁחְרוּר מֵהַסֵּבֶל

יום ראשון פרשת חיי שרה – כ"א חֶשְׁוָן תשפ"ד

הַחַיִּים שֶׁל הָאָדָם מַפְתִּיעִים מְאֹד, כָּל אָדָם רוֹצֶה שֶׁיִּהְיוּ לוֹ חַיִּים שְׁלֵוִים וּשְׁקֵטִים לְלֹא סֵבֶל כְּלָל, אֲבָל בְּיוֹדְעִין, כָּל אָדָם גַּם יוֹדֵעַ, שֶׁלֹּא יִתָּכְנוּ חַיִּים לְלֹא סֵבֶל, יֵשׁ סֵבֶל גָּדוֹל וְנוֹרָא, הַשֵּׁם יְרַחֵם, מַה שֶּׁעוֹבְרִים בְּנֵי אָדָם, וְיֵשׁ סֵבֶל קָטָן שֶׁל קְשָׁיֵי הַקִּיּוּם, וְיֵשׁ סֵבֶל מִתְפַּשֵּׁט וְיֵשׁ סֵבֶל זְמַנִּי, אֲבָל יֵשׁ סֵבֶל, בְּפֵרוּשׁ, כֹּלָּא עָלְמָא מוֹדוּ, וְגַם רוֹאִים זֹאת לִפְעָמִים בְּחוּשׁ, רַחֲמָנָא לִיצְלָן, בִּכְלָלִיּוּת וּבִפְרָטִיּוּת; הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ יְרַחֵם מֵעַתָּה עַל כָּל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּ אוֹתָן תָּמִיד.

אָכֵן צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ סוֹד אֶחָד לְכָל הַבְּרוּאִים, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵינָם מְבִינִים אֶת מַהוּת הַסֵּבֶל, גַּם לֹא יֵדְעוּ אֶת פִּתְרוֹן הַקְטָנָּתוֹ, אוֹ מִגּוּרוֹ לְגַמְרֵי, כִּי הַסֵּבֶל הָאֲמִתִּי הוּא בְּעֶצֶם אִי יְדִיעַת טִיבוֹ שֶׁל הַסֵּבֶל וְהַגְדָּרָתוֹ. כִּי אִם נִתְבּוֹנֵן מְעַט, נָבִין, כִּי לֹא יִתָּכֵן 'סֵבֶל' בָּעוֹלָם לְלֹא 'יַחַס'. הַיְנוּ, רָמַת כָּל סֵבֶל שֶׁאָנוּ סוֹבְלִים מֵאֵיזֶה שֶׁהוּא עִנְיָן, תָּלוּי אַךְ וְרַק בְּ'מִדַּת הַיַּחַס' שֶׁאָנוּ מַעֲנִיקִים לַחִסָּרוֹן שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּא הַסֵּבֶל. לְדֻגְמָה, אִם אָדָם פָּגַע בְּמִישֶׁהוּ, אֲזַי הַנִּפְגָּע סוֹבֵל אַךְ וְרַק בְּמִשְׁקָל הַיַּחַס שֶׁהוּא מַעֲנִיק לַדְּבָרִים שֶׁל הַפּוֹגֵעַ אוֹ לִדְמוּתוֹ וְכוּ', וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ. וְכַמָּה שֶׁנַּחְשֹׁב אוֹדוֹת הַסֵּבֶל, לֹא נִמְצָא אוֹתוֹ לְבַדּוֹ, כִּי אִם חָבֵר לוֹ הַיַּחַס שֶׁלָּנוּ אֵלָיו, וְהוּא הַשֹּׁרֶשׁ וְהוּא הֶעָנָף, וְהוּא בְּעֶצֶם כָּל הַסֵּבֶל בְּעַצְמוֹ… נִמְצָא, שֶׁאִם אָנוּ רוֹצִים שֶׁלֹּא לִסְבֹּל, אָנוּ צְרִיכִים שֶׁלֹּא לְיַחֵס עֹמֶק לַסֵּבֶל, כִּי אִם לַחֲווֹת אוֹתוֹ מִבַּחוּץ, בַּאֲדִישׁוּת, וּבְהַקְפָּדָה לְהוֹתִיר אוֹתוֹ עַל מִדָּתוֹ הַמְקוֹרִית וְלֹא לִגְרֹם לוֹ לְהִתְפַּשֵּׁט לִמְמַדִּים רְחָבִים מַבְהִילִים, אֲשֶׁר כַּיָּם שׁוֹצֵף שׁוֹטְפִים עוֹד חֶלְקֵי חַיִּים שֶׁאֵינָם נִכְלָלִים בַּסֵּבֶל כְּלָל.

הֲמוֹן פְּעָמִים, כַּאֲשֶׁר מִתְעוֹרֵר שִׁנּוּי בְּחַיֵּי הָאָדָם מֵחֲמַת אֵיזֶה מְאֹרָע כָּל שֶׁהוּא, הוּא מְקַבֵּל זֹאת בְּקֹשִׁי גָּדוֹל, מִשּׁוּם שֶׁהַשַּׁלְוָה שֶׁלּוֹ מֻגְדֶּרֶת עַל יָדוֹ, רַק כַּאֲשֶׁר כָּל מַה שֶּׁהָיָה לִפְנֵי – יַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת אַחֲרֵי, כְּשֶׁהוּא מִסְתַּגֵּל וּמִתְרַגֵּל לְדָבָר, הוּא אוֹחֵז בַּמְּצִיאוּת הַזּוֹ, וְאֵינוֹ מַסְכִּים לפירוק בְּחוֹמוֹתֶיהָ, כָּל סֶדֶק שֶׁגּוֹרֵם לֶעָבָר לָפוּג וְלִיצוֹר הֹוֶה אוֹ עָתִיד חָדָשׁ, מְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם מְאֹד, צַר וָמָר לוֹ מְאֹד, הוּא לֹא מְסֻגָּל בְּלִי, אִם הוּא אִבֵּד מָמוֹן הַרְבֵּה, לְמָשָׁל, הוּא אֵינוֹ מְסֻגָּל לִהְיוֹת שָׂמֵחַ, כְּמוֹ בַּתְּקוּפָה שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ הַמָּמוֹן הַזֶּה בִּכְלָל. מַה אֵרַע? הַשִּׁנּוּי! הוּא אוֹחֵז בְּקַרְנֵי הַמְּצִיאוּת, וְאֵינוֹ מְסֻגָּל לְעַכֵּל וּלְהָכִיל אֶת הַשִּׁנּוּי.

רַבֵּנוּ אוֹמֵר, שֶׁעַצְבוּת, הוּא כְּמוֹ מִי שֶׁהוּא בְּרֹגֶז עַל הַשֵּׁם־יִתְבָּרַךְ. מִי שֶׁיַּעֲמִיק בָּזֶה, יְגַלֶּה כַּמָּה נוֹאַל הוּא הָאָדָם, שֶׁמַּכְרִיז כָּל הַזְּמַן שֶׁהוּא סוֹמֵךְ וּבוֹטֵחַ עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאֵין רַע יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם, וְהַכֹּל לְטוֹבָה מַמָּשׁ, אֲבָל כַּאֲשֶׁר מִתְבַּצֵּעַ שִׁנּוּי בְּחַיָּיו עַל יְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא מְמָאֵן לְקַבֵּל אֶת הַשִּׁנּוּי הַזֶּה, וְסוֹבֵל סֵבֶל מַר וְעָצוּם מֵהַמְצִיאוּת שֶׁנִּכְפְּתָה עָלָיו.

כַּאֲשֶׁר מְדֻבָּר, חַס וְשָׁלוֹם, בְּאֵיזֶה אָסוֹן, יוֹתֵר קָשֶׁה לִמְתֹּחַ אֶת הַקַּו, בֵּין סֵבֶל אֲמִתִּי לְבֵין הַהִתְפַּשְּׁטוּת הַמְּיֻתֶּרֶת שֶׁלּוֹ, אֲבָל אִם נִתְבּוֹנֵן, אֲנָשִׁים נִהְיִּים עֲצוּבִים מִכָּל שִׁנּוּי, אַף אִם הוּא אֵינוֹ מֵהָעוֹלָם שֶׁל פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ אוֹ טְרַגֶּדְיָה אֱנוֹשִׁית כָּלְשֶׁהִי, אָדָם שֶׁסֻּלַּק מִמְּקוֹם עֲבוֹדָה, הֲרֵי אֵינוֹ מֵת, וְלֹא קָרָה כְּלוּם מַמָּשׁ, הוּא עֲדַיִן לֹא רָעֵב, הוּא רַק לֹא יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן הוּא יִתְפַּרְנֵס מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה… אֵינִי צָרִיךְ לְפָרֵט אֶת הַהַרְגָּשָׁה הַנּוֹרָאָה שֶׁל מִי שֶׁעָבַר פִּטּוּרִין אוֹ דְּחִיָּה, וּכְכָל שֶׁהָאֲחִיזָה בַּטּוֹב שֶׁהָיָה אֵיתָנָה יוֹתֵר – הַהִתְפָּרְדוּת מִמֶּנּוּ אַכְזָרִית וְכוֹאֶבֶת יוֹתֵר. אָז מַה גָּרַם אֶת הַסֵּבֶל? הַמְּצִיאוּת? אוֹ דַּוְקָא הָאֲחִיזָה שֶׁלָּנוּ בַּמְּצִיאוּת שֶׁהָיְתָה וְאֵינָהּ עוֹד?! בְּוַדַּאי הָאֲחִיזָה… וּמַה עוֹשֶׂה הָאָדָם? כַּאֲשֶׁר הוּא נִדְרָשׁ לְהַרְפּוֹת מֵהָאֲחִיזָה, הוּא מִתְקוֹמֵם, כְּאִלּוּ הָאֲחִיזָה הִיא הַטּוֹב, אַף שֶׁיּוֹדֵעַ בְּבֵרוּר שֶׁהִיא הַגּוֹרֶמֶת אֶת הַסֵּבֶל.

אֲבָל הָאֱמֶת הַזּוֹ הִיא אַחַת, גַּם בְּמִקְרִים קִיצוֹנִיִּים, אִם בֶּאֱמֶת אַתָּה מַאֲמִין שֶׁהַכֹּל עוֹשֶׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲזַי כָּל מַעֲבַר כָּלְשֶׁהוּ מִמַּצָּב לְמַצָּב, שֶׁאֵינוֹ בַּתְּחוּם השתדלותך וּשְׁלִיטָתְךָ, מַזְמִין אוֹתְךָ לְכַבֵּד אֶת הַהַחְלָטָה הָעֶלְיוֹנָה, הֵן בִּידִיעָה בְּרוּרָה, שֶׁאֵין דְּבָרִים בָּעוֹלָם קוֹרִים סְתָם כָּךְ לְלֹא מַשְׁמָעוּת, וְהֵן בִּידִיעָה בְּרוּרָה, שֶׁאֵין דְּבָרִים רָעִים נַעֲשִׂים! כִּי הַכֹּל מִמְּקוֹר הַטּוֹב הָעֶלְיוֹן. כַּאֲשֶׁר הַמַּשְׁמָעוּת הַזּוֹ לְכָל סֵבֶל שֶׁהוּא – מִתְלַוֶּה עִם הַמְּצִיאוּת, הָאוּמְלָלָה לִפְעָמִים, הִיא מְנִיפָה אֶת רָמַת הַחַיִּים לִגְבָהִים מַמָּשׁ, כִּי רַק בְּצוּרָה כָּזוֹ, אָדָם שֶׁסּוֹבֵל, לְהֵהָפֵךְ לְאָדָם עִם סֵבֶל, אֲבָל לֹא סוֹבֵל… זֶה חִדּוּד עָמֹק, שֶׁמִּי שֶׁמְּבִינוֹ – מֵבִין אֶת סוֹד הַחַיִּים.

הַטְּרוּנְיָה לְבוֹרֵא הַכֹּל, שֶׁדַּוְקָא כִּבְיָכוֹל, בָּא בַּעֲלִילָה עָלַי, אֲבָל אֲנִי הֲרֵי אָדָם טוֹב – זֶה הֲרֵי בֶּטַח מְגֹחָךְ, כִּי לֵב שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ, בֶּטַח חוֹשֵׁב שֶׁחַיָּבִים לוֹ, אֲבָל אֵלּוּ שֶׁשּׁוֹאֲלִים – עַל מַה שָׁוְא בְּרָאתַנִי? לְהָרַע לִי? הֵם אֵלּוּ שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל, שֶׁהֵם נְתוּנִים בְּתוֹךְ מַעֲרֶכֶת שֶׁל טוֹב גָּמוּר, וְאֵין תְּנוּעָה שֶּׁקּוֹרֶה עִמָּם שֶׁאֵינָהּ בָּרַת מַשְׁמָעוּת, הַקְּשׁוּרָה עִם תִּקּוּן כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְהוּא זִכּוּךְ וּנְעִימוּת נִפְלָאִים לְאָדָם הַסּוֹבֵל לָנֶצַח. אֲבָל יֵשׁ עוֹד רָעָה חוֹלָה, אֵלּוּ שֶׁאֵינָם מַסְכִּימִים עִם הַהַנְהָגָה הָעֶלְיוֹנָה, הֵם עֲצוּבִים עַל הַ'טָּעוּת' וְהָעַוְלָה שֶׁנֶּעֶשְׂתָה לָהֶם, בְּרִגְעֵי הַתְּלוּנָה, אֵין הֵם מַלִּינִים עַל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, חַס וְשָׁלוֹם, הֲרֵי הֵם גַּם יוֹדְעִים, כִּי אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא, אֶלָּא הֵם נִמְצָאִים בְּמַצָּב יוֹתֵר גָּרוּעַ מִתְּלוּנָה עַל הַבּוֹרֵא, הֵם שׁוֹכְחִים אֶת הַבּוֹרֵא, שֶׁזֶּה שִׂיחַ בְּתֶדֶר שׁוֹנֶה לְגַמְרֵי, הֵם מְדַבְּרִים כְּאִלּוּ תַּכְלֶס, בָּעוֹלָם הַזֶּה, בָּאַרְצִיּוֹת וּבְרִיאַלִיוּת, וְיוֹשֵׁב שָׁמַיִם יִשְׂחָק יִלְעַג לָמוֹ, וְכִי יֵשׁ בֶּאֱמֶת אֵיזֶה יַחַס אֲמִתִּי לְעוֹלָם חוֹלֵף, מִלְּבַד הַיַּחַס הַנּוֹרָא שֶׁמְּיַחֵס הַבּוֹרֵא לִבְרוּאָיו, וְשֶׁעַל כֵּן חָרַד עֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַגְּדוֹלָה הַזּוֹ?! כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מֵסִיט אֶת דַּעְתּוֹ מִן הַהַעֲלָמָה הָאַרְצִית, וְהוּא נוֹשֵׂא עַיִן צוֹפִיָּה אֶל הַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי, הוּא נוֹגֵעַ בִּנְקֻדַּת הָאֱמֶת עַצְמָהּ, שׁוּב אֵין צָרִיךְ לְהַסְבִּיר לוֹ שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָזֶה אֵיזֶה תִּקּוּן וְכוּ', הוּא פָּשׁוּט נִהְיָה בְּאַחְדוּת עִם הַבּוֹרֵא, הוּא סוֹבֵל עִם הַשְּׁכִינָה בְּיַחַד אֶת צַעֲרָהּ הַנּוֹרָא, הוּא מִתְפַּשֵּׁט מִן הַסֵּבֶל, וְנוֹסֵעַ אֶל הַמַּשְׁמָעוּת, אֲפִלּוּ יִסּוּרֵי גּוּף יְכוֹלִים לְהִתְמַעֵט עִם זִכּוּךְ הַדַּעַת וְהַמֹּחַ.