{שיעור אמונה 127 – עֲבוֹדַת הַהִשְׁתַּדְּלוּת}

עֲבוֹדַת הַהִשְׁתַּדְּלוּת

יוֹם רִאשׁוֹן פָּרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה – כ"א חֶשְׁוָן תשפ"ד

 

רָאִיתִי פְּעָמִים רַבּוֹת, שֶׁהַשִּׂיחַ אוֹדוֹת הִשְׁתַּדְּלוּת לְעֻמַּת בִּטָּחוֹן גּוֹרֵם אִי־נוֹחוּת לָאֲנָשִׁים, אִם מְדַבְּרִים עִם אָדָם לָהוּט לְמָמוֹן כַּמָּה דִּבּוּרֵי אֱמוּנָה, שֶׁבְּעֶצֶם, הַשֵּׁם מַמָּשׁ רוֹצֶה לְפַרְנֵס אוֹתְךָ וְכוּ', הוּא קוֹפֵץ מִיָּד, וְאוֹמֵר בְּנִימָה מַקְפִּידָה: וּמַה עִם הִשְׁתַּדְּלוּת? כְּאִלּוּ, כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר מֵהַנְהָגַת הַבּוֹרֵא לְלֹא שֶׁנַּזְכִּיר לוֹ, חָלִילָה, שֶׁיֵּשׁ כָּאן מִשְׁתַּדְּלִים…

צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת סֵדֶר בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ, בַּיַּהֲדוּת אֵין אֶלָּא אוֹ אָסוּר אוֹ צָרִיךְ, אִם זֶה לֹא אָסוּר – אָז זֶה עֲבוֹדָה! אִם מֻתָּר לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת – הֲרֵי שֶׁזּוֹ עֲבוֹדַת הַשֵּׁם, וּמַה שֶּׁאָסוּר – הֲרֵי אָסוּר לַעֲשׂוֹת. אִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִנְהִיג אֶת הָעוֹלָם בַּדֶּרֶךְ כָּזוֹ, שֶׁאֲנָשִׁים מִשְׁתַּדְּלִים וּמְקַבְּלִים אֶת פַּרְנָסָתָם בְּדֶרֶךְ שֶׁנִּרְאֵית בְּחִיצוֹנִיּוּת, כְּאִלּוּ הֵם הִשְׁתַּדְּלוּ וְהִצְלִיחוּ, הֲרֵי שֶׁיְּהוּדִי שֶׁנּוֹהֵג כָּךְ, מִכֹּרַח הַחַיִּים, אֵין לוֹ לַעֲשׂוֹת זוֹ כְּמוֹ שֶׁגּוֹי עוֹשֶׂה זֹאת, אֶלָּא בְּדֶרֶךְ עֲבוֹדַת וְקִרְבַת אֱלֹקִים.

אַחֲרֵי הַיְּדִיעָה הַבְּרוּרָה, וְהַגַּם הֶגְיוֹנִית וּמוּבֶנֶת לְכָל שֵׂכֶל, אֲשֶׁר לֹא בְּכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ, אֵין מְצִיאוּת בָּעוֹלָם, שֶׁבֶּן אֱנוֹשׁ יוּכַל לְהַבְטִיחַ לְעַצְמוֹ, שֶׁהַכֹּל יֵלֵךְ כַּשּׁוּרָה, בְּדָבָר שֶׁהוּא פּוֹעֵל, הוּא יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בֶּהָמוֹן נְתוּנִים נְכוֹנִים שֶׁיָּבִיאוּ לְהַצְלָחָה, אֲבָל בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, הַיְּכֹלֶת לְבַצְּעָם, וְהַכֹּחַ לִפְעֹל נָכוֹן – תָּלוּי בְּיָדוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּלוֹמַר, זֶה בְּעֶצֶם שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת הַכֹּל, וְרַק הַדֶּרֶךְ שֶׁל הַהַסְתָּרָה הִיא הַהִשְׁתַּדְּלוּת. הָעֵסֶק בְּסִבּוֹת אָסוּר שֶׁיִּגְרֹר אוֹתָנוּ לְהַאֲמִין בַּסִּבּוֹת, וּלְהִתְעַלֵּם מִמְּסַבֵּב כָּל הַסִּבּוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן אָנוּ רוֹצִים לְהִוָּכַח שׁוּב וְשׁוּב, כַּמָּה אָזְלַת יָד יֵשׁ לָנוּ, וְכַמָּה אָנוּ צְרִיכִים אֶת הַבּוֹרֵא, בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע, עָדִיף שֶׁפָּשׁוּט נִתְבּוֹנֵן בָּזֶה וְלֹא נַמְתִּין לִרְמָזִים מַלְחִיצִּים מִן הַשָּׁמַיִם…

אַחֲרֵי יְדִיעָה זוֹ, אָנוּ הוֹלְכִים לַעֲבוֹדָה, בִּתְחוּשַׁת שְׁלִיחוּת אֱלֹקִית, אָנוּ לֹא עוֹשִׂים דָּבָר בְּלֵית בְּרֵירָה, מֵחֲמַת שֶׁאֵינֶנּוּ מְלֻמָּדִים בְּנִסִּים, אָז כָּעֵת הַזְּמַן לְהִתְעַלֵּם מֵאֱמוּנָה וְלָלֶכֶת לַעֲבֹד. לֹא וְלֹא! כָּעֵת הַזְּמַן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עִם הָאֱמוּנָה בְּדַרְכֵי הַהִשְׁתַּדְּלוּת, לַעֲשׂוֹת אֶת מַה שֶּׁהַשֵּׁם רוֹצֶה שֶׁאֶעֱשֶׂה, רַק כִּי הוּא רוֹצֶה שֶׁאֶעֱשֶׂה כָּךְ, וְלֹא מֵחֲמַת שֶׁאֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֵין לוֹ יְכֹלֶת לְפַרְנֵס אוֹתִי גַּם בְּלִי זֶה, אֵין הָאָדָם רַשַּׁאי לְהַכְנִיס רֹאשׁוֹ בַּחֲקִירוֹת אוֹדוֹת הַנְהָגַת הַבּוֹרֵא, הוּא יָכוֹל וְגַם חַיָּב לְהִתְמַסֵּר לְרָצוֹן הַהַנְהָגָה הַזֶּה, וְלִפְעֹל עַל פִּיהָ בְּהַכְנָעָה, בְּהִתְמַסְּרוּת וְנֶאֱמָנוּת, מִתּוֹךְ יְדִיעָה, כִּי אֲנִי מְשָׁרֵת אֶת הַשֵּׁם בַּהֲלִיכָתִי לִמְקוֹם הָעֲבוֹדָה, וְלֹא שֶׁהוּא מְקוֹר הַפַּרְנָסָה שֶׁלִּי, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי הַמָּקוֹר הוּא הַחִיּוּת שֶׁבְּךָ, וְהוּא הָאוֹר אֵין סוֹף שֶׁהִתְלַבֵּשׁ בְּךָ, אָז לָמָּה לְיַחֵס לְגִלּוּי הַהַשְׁגָּחָה אֵיזוֹ הַצְלָחָה עַצְמִית? בּוּשָׁה גְּדוֹלָה לַחֲשֹׁב כָּךְ, וְהִיא הֵפֶךְ הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי אָנוּ מַאֲמִינִים שֶׁעִסְקֵנוּ בְּאֵלּוּ הַסִּבּוֹת הֵם רַק לָדַעַת אֶת הַשֵּׁם מִתּוֹךְ הַסִּבּוֹת, וְלֹא לְהֵפֶךְ, חַס וְשָׁלוֹם.

גַּם אִם מְקוֹם הָעֲבוֹדָה הוּא מָקוֹם חֻלִּין, וְלֹא רוֹאִים שֶׁהַמַּעֲשֶׂה שֶׁלִּי אוֹ הָעֲבוֹדָה שֶׁלִּי, מַמָּשׁ מְגַלֶּה אֶת כְּבוֹד שָׁמַיִם, צָרִיךְ לְהָבִין, שֶׁיֵּשׁ עִנְיַן שֶׁל הַעֲלָאַת הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהִתְפַּזְּרוּ בָּעוֹלָם, וְהַטּוֹב וְהָרָע מְבַקְשִׁים לְהִתְבָּרֵר, וְהָעָם הַקָּדוֹשׁ הַמְּקַיֵּם רְצוֹנוֹ שֶׁל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, יָכוֹל לְהִתְפָּרֵס עַל פְּנֵי כָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, וְלִמְצֹא בּוֹ אֶת הָאוֹר שֶׁל הַחִיּוּת הָאֱלוֹקִית הַשּׁוֹרָה בַּבְּרִיאָה, כְּשֶׁיְּהוּדִי מְבָרֵךְ וְאוֹכֵל בִּמְקוֹם עֲבוֹדָתוֹ, וְזוֹכֵר שָׁם אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִתְנַהֵג בְּהַכְנָעָה וּבִקְדֻשָּׁה, אֵין עֲרֹךְ לִשְׂכָרוֹ, וּבַשָּׁמַיִם מִתְפָּאֲרִים בּוֹ, וְזֹאת, אַחַר שֶׁהֻבְרַר לוֹ, שֶׁעַל פִּי תּוֹרָה מֻתָּר לוֹ וְהוּא צָרִיךְ לְאוֹתָהּ עֲבוֹדָה, מִשּׁוּם שֶׁאֵין מָקוֹם וְאֵין מַצָּב שֶׁאֵין בָּהֶם תַּפְקִיד שֶׁל גִּלּוּי מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם מַמָּשׁ.

וְיוֹתֵר מִזֶּה אֶפְשָׁר לוֹמַר, שֶׁדַּוְקָא בָּעֵת הַזֹּאת, שֶׁהוּא פּוֹעֵל בְּחוֹבַת הַהִשְׁתַּדְּלוּת, אָז נִכַּר בֵּין עוֹבֵד אֱלֹקִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ, כִּי הַרְבֵּה פְּעָמִים, הוּא מֻכְרָח לִהְיוֹת נֶעֱמַד לְהַכְרִיעַ בֵּין עֶרְכֵי הָאֱמוּנָה שֶׁלּוֹ לַמְּצִיאוּת הַתּוֹבַעַת, וְהוּא, אִם הוּא זוֹכֶה לִזְכֹּר אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְגַם יוֹדֵעַ אֲשֶׁר אֵין שׁוֹמֵעַ לִי וּמַפְסִיד, אֲפִלּוּ מִנְיָן הוּא לֹא יַפְסִיד וְיִסְתַּכֵּן בפיטורין, מִשּׁוּם שֶׁהוּא יוֹדֵעַ, שֶׁלֹּא הַבּוֹס מְפַרְנֵס אוֹתוֹ, אֶלָּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁצִּוָּה עָלָיו כָּעֵת מַשֶּׁהוּ… וְאֶת פְּקֻדּוֹת הָאָדוֹן הָאֲמִתִּי אֵין הוּא מִתְכַּוֵּן לְהָפֵר, אֶלָּא שֶׁהַמְּצִיאוּת הִיא יוֹתֵר מְשַׂמַּחַת, אָדָם שֶׁכָּזֶה, דַּוְקָא אָדָם שֶׁזּוֹכֶה לָדַעַת אֶת ה', כָּל הַטּוֹבוֹת וְהַהֲנָאוֹת שֶׁל הָעוֹלָם לֹא פוסחות עָלָיו, וְזֶה דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לִבְדֹּק, בִּבְחִינַת בְּחָנוּנִי נָא בְּזֹאת, שֶׁהַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה מוֹעִידָה פָּנֶיהָ לְהֵטִיב לַמְיַחֲלִים לַה, וְאִם אָדָם זוֹכֶה לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה בְּעֵת הָאֱמוּנָה, הוּא יִקְצֹר אֶת הַפֵּרוֹת בְּעֵת הַהִשְׁתַּדְּלוּת, הוּא יַרְגִּישׁ אֶת הָאֱמוּנָה גַּם אָז, הוּא לֹא יְיַחֵס אֶת מְקוֹר חַיָּיו וּפַרְנָסָתוֹ לְמַה שֶׁהוּא מְשַׂחֵק בַּחַיִּים, אֶלָּא לְגָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ, אֶל הַחוֹתֵךְ חַיִּים לְכָל חַי פָּנָיו.

אִם הָאָדָם הָיָה שׁוֹמֵעַ קוֹל כָּרוֹז מִן הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר שׁוֹלְחוֹ בְּוַדָּאוּת, מֵחֲמַת אֵיזֶה עִנְיַן טָמִיר וְנֶעֱלַם, שֶׁלֹּא עָמַד עֲדַיִן עַל סוֹדוֹ, לֵילֵךְ וְלַעֲבֹד בְּאֵיזוֹ חֲנוּת, הֲרֵי שֶׁבְּכָל בֹּקֶר, הוּא הָיָה הוֹלֵךְ לְשָׁם אַחַר טְבִילַת מִקְוֶה, וּבִדְבֵקוּת גְּדוֹלָה לְקַיֵּם אֶת רְצוֹנוֹ שֶׁל בּוֹרְאוֹ, אֲזַי צָרִיךְ לָדַעַת, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַמְּצִיאוּת הִיא מְצִיאוּת אֱלֹקִית, לֹא מְצִיאוּת שֶׁאָנוּ בָּחַרְנוּ בָּהּ, וְשֶׁיֵּשׁ לָנוּ אֵיזוֹ שְׁלִיטָה עָלֶיהָ אֲפִלּוּ בִּכְהוּא זֶה, אֲזַי כָּל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה, שֶׁהוּא עַל־פִּי תּוֹרָה, וְהוּא מְחֻיָּב הַמְּצִיאוּת – עֲבוֹדַת הַשֵּׁם הִיא, וּשְׁלִיחוּת מְפֹרֶשֶׁת לִפְעֹל גִּלּוּי כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ בָּעוֹלָם בִּבְהִירוּת.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיעור אמונה 011 – הרגשת הנהגת הבורא

הַרְגָּשַׁת הַנְהָגַת הַבּוֹרֵא הָעִקָּר הָרִאשׁוֹן הַזֶּה, לָדַעַת בִּידִיעָה חֲזָקָה וַאֲמִתִּית, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא עִקַּר

שיעור אמונה 013 – שדר מן השמים

שֶׁדֶר מִן הַשָּׁמַיִם   הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׁוֹלֵחַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד רְמָזִים נִפְלָאִים מִן הַשָּׁמַיִם בְּמַחְשָׁבָה דִּבּוּר

שיעור אמונה 015 – השגחה פרטית

דְּבֵקוּת בֶּאֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית גִּלָּה לָנוּ מָרָן הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ זי"ע, אוֹדוֹת נוֹרָאוֹת הַפְלָגַת

שיעור אמונה 017 – לאהוב את החוקים

מִדַּרְכֵי הָאֱמוּנָה – אַהֲבַת חֻקֵּי הַמִּצְווֹת חֵלֶק מִדַּרְכֵי הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה הִיא לֶאֱהֹב אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת,

קטגוריות