{שם הוי"ה בספודיק ופעלץ}

לדמות הפלאים של הרבי מבעלז

על המגיד הקדוש, רבי ישראל מקאז'ניץ זי"ע מתלמידי תלמידיו של הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, התבטאו צדיקים שהיה זה ממש כעין שהשם הקדוש הוי"ה ברוך הוא כביכול חבוש בספודיק ועטוף עם פעלץ, ומזה נהיה הקאז'ניצער מגיד.

בדורנו אנו, לפחות עד שנת תשי"ז, זכינו להתגלות נפלאה כזאת לעין כל בשר. בתל-אביב ברחוב אחד העם, ישב בדבקות נפלאה בהשם יתברך – יהודי קדוש ונורא, קודש הקדשים, בגוף צנום עד להחריד, פניו טהורות מפיקות נוגה, חומריות העולם אינה מסוככת על ראייתו למרחקים בשמים ובארץ, תזונתו אינה מחומר בכלל כמעט, זמן שינתו כולל רגעים ספורים ביממה הרבי מבעלזא קראו לו (שהיום, כ"א באב חל יום ההילולא שלו).

עיניו העצומות בגשמיות, וראשו המורכן על מעטפת נשמתו, הגוף הקדוש העטוף בבגדי שיראין והעטור בכובע השעיר הפולני ספודיק, כיסו את העובדה הפשוטה, הידועה לכולם כי כאן מדובר באור זורח של שמות קדושים אשר כביכול התלבשו בבן תמותה זכותו תגן עלינו, ועל כל ישראל, אמן.

אין מילים אמיתיות, אשר אינן ממעיטות, שנוכל לתאר בהן את דמותו הנשגבה של מלאך אלקים צבאות זה, וכבר המעטנו, כי בהיותנו אומרים 'מלאך' הננו מקישים אותו לנבדל רוחני נטול-יצר, הרבי מבעלזא, ככלות הכל, ילוד אשה היה, ונולד בהאי עלמא ואף על פי כן, לא נגעו רגליו בחומר, כלל וכלל לא.

רבות נכתב על הפרישות, הסגפנות, הצידקות, הלמדנות, הדבקות ועוד פרטים שאינם זכורים לי כעת, אגב קופיא, של הרבי מבעלזא. אך עולה על כולנה היא התופעה המפתיעה, שבלטה כגולת הכותרת של אישיותו הקדושה, בהיותנו נפגשים שוב עם דמותו של הרבי הקדוש מבארדיטשוב סנגורן של ישראל.

הרב הקדוש רבי אהרן מבעלזא זי"ע, היה אוהב ישראל ממדרגה ראשונה שאין לה אח ורע. מאפיינת מאד העובדה החיננית, כי פעם הגיע רופא לבדקו, ושאל אותו, מה חושב מעלת כבודו? ויען הרבי ויאמר: גוט'ס אויף אידן – טובות על יהודים…

כבר התבטא צדיק אחד, כי לא בחינם, קברו הקדוש אשר במרומי הר המנוחות, בואכה ירושלים, הפך לאבן שואבת ולתל תלפיות ביום פטירתו כשפסיפס המבקרים הרבים נוצר מכל גווני הקשת של שלומי אמוני ישראל, אין אחד שיכול להשאר אדיש מול צדיק דורנו, צדיק אמת נשגב ונעלה כזה, אשר אהב את ישראל וישראל השיבו לו אהבה גמורה, המסוגלים לכך, גם אם אינם חסידי בעלז, נמצאים שם, ליד האבן הקדושה שנגללה מעל הגוף הטהור.

כבעל הקדושת לוי בשעתו, היה אהרן קדוש השם מכיר בערך האלוקי המיוחס לכל יהודי, אין צריך לומר, שמפיו הקדוש לא נשמעה מעולם אמירה בגנותו של בר ישראל, אלא אף היה אסור לומר בנוכחותו דיבור קטן ככל שיהיה, שיהיה משתמע ממנו, כי יש איזה רע באיזה יהודי כלשהו בעולם, למרות שלא הוזכר שם, ולא יוחד אי מי לגנות לא ראה עמל בישראל!

לימודי הזכות המפורסמים שלו, היו לאימרות כנף מדהימות, כשהכי נפלא בכל זה, שהוא באמת ובתמים התכוון ללמד זכות לפני כסא הכבוד ולהמתיק דינים קשים מעל ראשי עם קודש בכל עת ורגע, נראה, שהדור שזכה לשהות עמו תחת כיפת שמים אחת, אמור לצאת בריקודים ובמחולות, כי בימיהם, היה הקודש והמקדש נמצאים תחת הספודיק של הרבי מבעלז.

ועוד משהו טוב קרה לדור שאחרי השואה… ירושה גדולה השאירו לנו כותבים שונים מהדורות שקדמו לנו, בשפה ציורית ומלאת עסיס תיארו את קוי דמותם של תלמידי הבעל שם טוב הקדוש, בכישרון הבעה עז בנו הרים וגבעות, תחת כל עץ צדיק, אמונת החכמים של ההמונים צברה שיאים לא נודעים במאתים שנות חסידות אחרונות.

היו מתחכמים שהביטו על כל זה כפולקלור עממי גרידא, נו, הם נדו בראשם, היה או לא היה, מה זה משנה סיפורים יפים, הסיפורת החסידית קראו לזה… אשרי המאמין! הגיע הרבי מבעלזא, והכה על קודקודם של אלו… הנה 'הצדיק' מהסיפורים, שאף גורם להם להחוויר, כי איה סופר ואיה שוקל שיספר כל כך הרבה מיני שלמות על צדיק אחד, איש האשכולות שהכל בו. הנה הכל אמת, אם זה הסתובב מול העינים בגוף גשמי לכאורה כבר מבינים את כל הסיפורים, ואף מאמינים להם.

הקדושה של הרבי מבעלזא היתה אפופה פחד השם נורא, ועם כל זאת היתה בה נימה אבהית לכל אחד אשר בשם ישראל יכונה, אין יהודי רחוק, אין יהודי חוטא, אין דבר כזה, אין בלקסיקון ואין במחשבות, ומכל שכן שאין בדיבור. נדמה לרגע, שבמובן הזה, יכולים אנו כן לדבוק במידתו הקדושה להיות אוהבים זה לזה, ללמד זכות אחד על זולתו, לראות רק את הטוב שבנו ובאחרים. כבר אמר הצדיק רבי גדליה מליניץ בעל תשואות חן זי"ע, שמשיח יוכל להיות רק אחד כזה, שיהיה לו כח ללמד זכות על כל אחד ואחד מישראל, יהי רצון שיבוא ויתגלה במהרה בימינו, אמן כן יהי רצון .