מכתב רא
למען ידעו דורותיכם
בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, ערב סוכות תשפ"ג.
לכבוד … היקר שליט"א.
הנה ימים באים, ימים מבורכים וקדושים, ימי הסוכות, שהם ימי אהבה גדולה בין ישראל לאביהם שבשמים, כשמתגלה האור העליון מיד אחר יום הכיפורים, ורואים איך נשמות ישראל נקיים כל כך, וכל הכתמים והלכלוכים היו מבחינת חיצוניות אבל בפנימיות היינו כולנו נקיים, ודבר זה מתגלה ביום הכיפורים, שאז יצאה הפנימיות לאור, והלובן העליון המלבין עונותיהם של ישראל נמשך בארבעת הימים שלפני סוכות, נמצא, שכניסתנו לסוכה היא בדיוק במוצאי יום הכיפורים, כשאנו מטוהרים מן החטא לגמרי, ובכח הטהרה הזו אנו נכנסים לתוך הסוכה.
ולפי הענין שאנו לומדים לאחרונה, הרי ביום הכיפורים אנו שבים בתשובה שלימה, שזה סוד גילוי ההסתרה האחת, כי כיון שאנו כן יודעים מאיזה נדנוד חטא, אנו פורשים כפינו להשם יתברך שיסלח לנו על החטאים, אבל בסוכות אנו מגלים את ההסתרה שבתוך ההסתרה, כי אנו נכנסים תחת כנפיו יתברך, בחוץ ממש, ואנו מגלים בזה, שכל עניני החוץ הם קודש לה', כי הסוכה היא אור השם יתברך המסכך עלינו, כאמא המסככת על בניה, ומצילה אותם מכל מה שעלול לקרות להם בחוץ, חס ושלום, והנה הפיכת החוץ לסוכה, היא ממש הפיכת ההסתרה שבתוך הסתרה אל תורה ממש, וזה נפלא כל כך, שאם תתבונן בזה – תהיה שמח כל כך בחג הסוכות, כי זה מראה שהשם יתברך לא עוזב אותנו לעולם, ותמיד יש לנו את ההזדמנות לעשות את רצונו יתברך, בכל מצב שהוא.
ועתה נלמד קצת בפנים (ליקוטי מוהר"ן, חלק א', סימן נו, סעיף ג'):
וְזֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת הַתּוֹכָחָה, שֶׁמֻּטָּל עָלָיו לְהַזְהִיר וּלְהוֹכִיחַ כַּנַּ"ל, כִּי גּוֹרֵם עַל יְדֵי הַדַּעַת שֶׁהַתּוֹרָה תּוֹכִיחַ אוֹתָם כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי הַתּוֹכָחָה הַזֹּאת, הוּא מַמְשִׁיךְ אֲרִיכוּת יָמִים לְתוֹךְ הַמַּלְכוּת, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בִּבְחִינַת הָרַבָּנוּת מְקַבֶּרֶת אֶת בְּעָלֶיהָ, שֶׁזֶּהוּ כְּשֶׁאֵין מוֹכִיחַ אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֶמְשָׁלָה עֲלֵיהֶם וְכוּ', כַּנַּ"ל. אֲבָל עַל־יְדֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה הַנַּ"ל, שֶׁעַל־יְדֵי־זֶה מַמְשִׁיךְ חַיִּים וַאֲרִיכוּת יָמִים בְּחִינַת דַּעַת וְכוּ', עַד אֲשֶׁר אוֹרַיְתָא מַכְרֶזֶת קַמַּיְהוּ, וּמוֹכִיחָה אוֹתָם, נִמְצָא שֶׁיּוֹצֵא יְדֵי תּוֹכָחָה. אֲזַי אֵין הָרַבָּנוּת וְהַמַּלְכוּת מַזֶּקֶת לוֹ כַּנַּ"ל, כִּי מַמְשִׁיךְ אֲרִיכוּת יָמִים לְתוֹךְ הַמַּלְכוּת עַל יְדֵי הַתּוֹכָחָה כַּנַּ"ל. נִמְצָא, שֶׁעַל־יְדֵי אֲרִיכוּת יָמִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת דַּעַת שֶׁמַּמְשִׁיכִין עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, עַל־יְדֵי־זֶה בְּעַצְמוֹ מַמְשִׁיכִין אֲרִיכוּת יָמִים הַנַּ"ל לְתוֹךְ הַמַּלְכוּת, כַּנַּ"ל – כי החיוב של תוכחה צריך להיות תוכחה נכונה, מה שצריך להודיע לבני אדם, לא סתם לייסר אותם על מעשיהם, ואדם שקיבל נקודת השפעה, בכל מרחב שהוא, הן בכלליות והן בפרטיות, הוא צריך לדעת את העבודה שלו, הוא צריך לדעת ולהבין למה נתנו לו מהשמים את נקודת ההשפעה שלו, ואם הוא לוקח את זה לעצמו, להנאתו ולצרכו, הרי שיש סכנה גדולה במלכות הזו, שהיא מקברת וכו', אבל אם עושה להיפך, שמתבונן היטב, מדוע ולמה יש לי את נקודת ההשפעה הזו, אין זו אלא בשביל שאגלה את הקב"ה – המלך היחיד, במרחב ההשפעה שלי, ותורת ההשפעה היא, שצריך להחדיר באנשים דעת, היינו שידעו שאין להם שום הסתרה, ואז ההסתרה שלהם הופכת לתורה ממש, והתורה הזאת היא זאת שמוכיחה אותם, כי התורה היא אריכות ימים, שהיא נשיפת חיות אלוקות מחי החיים, וממילא התורה תשיב אותם בתשובה, ואז נמצא שלא הלכה המלכות לריק, ואין בה סכנה יותר, כי זה נקרא שהמשיך אריכות ימים לתוך המלכות. וצריך לזכור, שהכל כלול במלים האלו, שזה בעצמו בחינת התוכחה וכו', כי התוכחה היא להמשיך דעת לאדם – שידע שיש אלוקות בעולם, ואין שום דבר חוץ מאלוקות, ואפילו הדיבורים והמעשים שלי, והנפילות שלי הם צריכים להיות מסלול להתקרבות מחודשת להשם יתברך ולא ההיפך חס ושלום.
והנה הטעם של מצות סוכה הוא, למען 'ידעו' דורותיכם, היינו ענין הדעת, שצריך לדעת מהשם יתברך, שיוצאים לחוץ, ומוגנים רק על ידי הקב"ה, ואף שאין הכוכבים נראים בתוכה, היינו שיש בחינת הסתרה על ההנהגה העליונה, אעפ"כ כשרה, כי היא עצמה תגלה לאדם היושב בתוכה את הדעת הזו, שאין כלום חוץ מהקב"ה, והבן.
אני מאחל לך שתזכה לשמחת החג כראוי, שהיא שמחה אמיתית באלוקים חיים, לזכות להרגיש את השם יתברך בכל היום טוב הקדוש הזה, ומשם לכל החיים, כי הוא זמן שמחתינו, ועיקר השמחה הוא באלוקות, ומהזמן הזה שואבים רוח הקודש, לחיות כל הימים והלילות בתוך קודש, שהיא החכמה האלוקית, שהיא הדעת המגלה שאין שום הסתרה בעולם, ותזכה להתפלל במוחין נקיים בכל החג הקדוש, עם ההלל והנענועים הקדושים, ותזכה להתברך בכל הברכות והישועות שמביא החג הזה עמו, בתוך כל ישראל אחינו, אמן.
מִנָּאֵי אוֹהַבְךָ יְדִידְךָ
– שְׁלֹמֹה בָּרוּךְ בְּלוֹי