הִרְהוּרִים לְיַד עֵץ הַדַּעַת טוֹב וְרַע
מתוך ספר 'פשוט עמוק' על התורה
הַתְחָלַת הַתּוֹרָה, הִיא הַכּוֹתֶרֶת שֶׁל כָּל הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ. עָלֵינוּ לִלְמֹד אוֹתָהּ כְּהַדְרָכָה אֱלֹקִית לַחַיִּים.
וְהִנֵּה בְּפָרָשָׁתֵנוּ, פָּרָשַׁת בְּרִיאַת הָעוֹלָם וְהָאָדָם, אָנוּ קוֹרְאִים עַל הַפִּתּוּי הָרִאשׁוֹן בַּהִסְטוֹרְיָה הָאֱנוֹשִׁית!
מַשֶּׁהוּ מַפְלִיא בָּעִנְיָן הַזֶּה מַטְרִיד אֶת מְנוּחָתִי. לֹא מוּבָן לִי, לֹא מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת, אוּלַי כִּי קַטְנוּת דַּעְתִּי אֵינָהּ מְסֻגֶּלֶת לְהָכִיל זֹאת…
אָמְנָם, אָנוּ אַלּוּפִים בַּפִּתּוּיִים וּבַנְּפִילָה בָּהֶם! כָּל זֶה לֹא חָדָשׁ לָנוּ, בְּכָל יוֹם אָנוּ נִתְקָלִים בָּזֹאת, יוֹם יוֹם, בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ אָנוּ מֻתְקָלִים עַל יְדֵי פִּתּוּיִים.
אֲבָל מַה שֶּׁקָּשֶׁה לַהֲלוֹם, הוּא אֹפִי הַפִּתּוּי.
הַהֶבְדֵּל בֵּין שֶׁלָּנוּ לְשֶׁל פָּרָשָׁתֵנוּ הוּא, שֶׁאָנוּ, לְצַעֲרֵנוּ, לֹא רוֹאִים אֶת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עַיִן בְּעַיִן, לֹא שׁוֹמְעִים אֶת קוֹלוֹ בְּחוּשׁ הַשְּׁמִיעָה הַגַּשְׁמִי, וְלֹא חָשִׁים בְּנוֹכְחוּתוֹ בִּתְחוּשָׁה שֶׁל מַמָּשׁ, וְגַם לֹא זוֹכִים לְהִסְתּוֹבֵב וּלְטַיֵּל בְּבֻסְתָּנוֹ כְּמוֹ הָאִישִׁים הַקַּדְמוֹנִים הַלָּלוּ… אֲשֶׁר נוֹצְרוּ עַל יְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהֲרֵי הוּא מְקוֹר הֲוָיָתָם, נוֹכְחוּתוֹ מֻרְגֶּשֶׁת בְּחַיֵּיהֶם עַד לְדַקּוּת, וְאֵיךְ, הֵם נוֹגְסִים בְּפֵרוֹתָיו לְלֹא רְשׁוּת? מַה זֶּה וְאֵיךְ זֶה?
לָכֵן קָשֶׁה לְהָכִיל בְּדַעַת אֱנוֹשִׁית אֶת אָפְיוֹ שֶׁל הַחֵטְא הַקַּדְמוֹן הַזֶּה, הוּא נִרְאָה מוּזָר, כְּאִלּוּ זֹאת מִין הִתְעַלְּמוּת מֵהָאֱמֶת הַכֹּה מוּכַחַת, מֵהַמְצִיאוּת הַמַּדְהִימָה שֶׁלִּפְנֵי הָעֵינַיִם – שֶׁאֵין סָפֵק בַּאֲמִתּוּתָהּ.
הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹמֵד וּמִסְתַּכֵּל.
וְלִפְנֵי עֵינָיו הַצּוֹפִיּוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת – הַמֶּלֶךְ – הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, פָּשׁוּט נוֹגְסִים בַּפְּרִי וְנֶהֱנִים…
לֹא מַפְחִיד?
תַּאֲרוּ לָכֶם אוֹתָנוּ, נַנִּיחַ, נִפְתָּחִים הַשָּׁמַיִם הָעֶלְיוֹנִים וְהַבּוֹרֵא מֵצִיץ לְעֶבְרֵנוּ, וְאָנוּ מַבִּיטִים בּוֹ בְּחֻצְפָּה, וְאוֹמְרִים לוֹ בְּנִימָה שֶׁל: 'קָרָה מַשֶּׁהוּ'?
מְסַפְּרִים, שֶׁהַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ, הָרַבִּי ר' זוּשָׁא מֵהַאנִיפּוֹלִי זי"ע, דִּבֵּר דִּבּוּרִים נוֹרָאִים וְנִפְלָאִים אוֹדוֹת הַסּוֹד הַכָּמוּס הַמְּקֻפָּל בְּחֶבְיוֹנֵי עֻזּוֹ שֶׁל חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן, "הוּא לֹא פָּשׁוּט בִּכְלָל"… אָמַר. אֵין לָנוּ הַשָּׂגָה בַּדְּבָרִים שֶׁכִּסָּם עַתִּיק יוֹמִין, אַךְ תַּמְצִית דִּבְרֵי הַצַּדִּיק הָיוּ, שֶׁבְּסַךְ הַכֹּל קָרָה שָׁם גַּם מַשֶּׁהוּ טוֹב… הַשֶּׁקֶר שֶׁל הַשָּׂטָן הִתְפּוֹצֵץ…
כְּלוֹמַר, שֶׁאִם לֹא הָיָה הַחֵטְא הַזֶּה, הָיִינוּ חוֹשְׁבִים לְתֻמֵּנוּ בְּאִוֶּלֶת נָאִיבִית מַשֶּׁהוּ: "מִי יוֹדֵעַ מַה יֵּשׁ בּוֹ בְּמַעֲדָן הַחֵטְא"… הָיִינוּ חוֹלְמִים עַל מַה שֶּׁהָיִינוּ מַפְסִידִים…
עַכְשָׁו אָנוּ יוֹדְעִים – אֵין שׁוּם הֶפְסֵד בְּוִתּוּר עַל הַהַצָּעוֹת הַשְּׂטָנִיּוֹת.
הוּא פָּשׁוּט מַצִּיעַ – כְּלוּם, אֶפֶס, רֵקָנוּת, רִקָּבוֹן, חִדָּלוֹן, אִי-אֹשֶׁר מֻחְלָט.
זֶהוּ טַעְמוֹ הַיָּחִיד שֶׁל הַפְּרִי הָאָסוּר!
הוּא מוֹתִיר אַחֲרָיו טַעַם תָּפֵל, תְּחוּשַׁת הַחְמָצָה, דִּכָּאוֹן חִדְלוֹנִי כָּזֶה, זֶה הַחֵטְא וְזֶה פִּרְיוֹ!
בְּמַעֲשֶׂה הַחֵטְא שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, נִמְסָרִים סוֹדוֹת כְּמוּסִים שֶׁאֵין דַּעְתֵּנוּ הַמֻּגְבֶּלֶת מְכִילָתָם, אַךְ בַּמְּצִיאוּת, אָנוּ נִמְצָאִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם בְּאוֹתָהּ סִיטוּאַצְיָה מַמָּשׁ, מוּל הַנָּחָשׁ הַמֵּסִית וְהַמְּפַתֶּה.
לְמַעֵט נָתוּן אֶחָד, דֵּי בְּסִיסִי וּמַכְרִיעַ…
אָנוּ לֹא נִמְצָאִים בְּגַן עֵדֶן… אֵינֶנּוּ נִמְצָאִים בְּאֵזוֹר הַהִתְגַּלּוּת, אָנוּ נִמְצָאִים בְּמִתְחַם הַהַסְתָּרָה, נְתוּנִים אָנוּ בְּתוֹךְ הַמַּעֲטֶפֶת הַמַּחְבִּיאָה אֶת הוֹדוֹ וַהֲדָרוֹ שֶׁל הָאֱלֹקִים!
מַשֶּׁהוּ אֶחָד כֵּן מְשֻׁתָּף בֵּינֵינוּ לְבֵין אוֹתָהּ הִתְרַחֲשׁוּת בְּגַנּוֹ הַכָּמוּס שֶׁל 'אֲדוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר מָלָךְ':
– כֹּחַ הַבְּחִירָה!
הַכֹּחַ הַנּוֹרָא הַזֶּה, שֶׁהוּא יְסוֹד הַיְסוֹדוֹת שֶׁל עֲבוֹדָתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה. שֶׁהַבְּחִירָה הִיא בִּפְשִׁיטוּת, אִם רוֹצֶה עוֹשֶׂה אִם אֵינוֹ רוֹצֶה אֵינוֹ עוֹשֶׂה (לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן חֵלֶק ב' סִימָן קי).
הִנֵּה אָדָם וְחַוָּה, יָדְעוּ בְּבֵרוּר עַל מְצִיאוּתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא, בְּבֵרוּר שֶׁאֵין לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ, זֶה הָיָה הַבֵּרוּר הֲכִי מְבֹרָר שֶׁקַּיָּם, וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְּנָה כְּאִלּוּ 'רְשׁוּת', לַעֲשׂוֹת אֶת הַהֵפֶךְ מֵרְצוֹנוֹ שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם.
נוֹרָא נוֹרָאוֹת!
בְּעוֹלָם הַבְּחִירָה שֶׁלָּנוּ, אָנוּ יְכוֹלִים לְהַרְשִׁיעַ עַד אֵין שִׁעוּר. בְּרַם, מִצַּד נוֹסָף, עָלֵינוּ לָדַעַת, כִּי נִתֶּנֶת גַּם אֶפְשָׁרוּת לִהְיוֹת צַדִּיקִים שְׁלֵמִים לְגַמְרֵי…
זֹאת הָאֱמֶת הַגְּדוֹלָה עַל כֹּחַ הַבְּחִירָה הַמַּפְלִיא לַעֲשׂוֹת.
הֲבָנָה זוֹ גּוֹרֶמֶת לִי לְהַגִּיעַ לַמַּסְקָנָה, כִּי גַּם כָּאן בְּעוֹלָמֵנוּ אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְתַכְלִית הַבֵּרוּר בַּאֲמִתַּת מְצִיאוּתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא, וְשֶׁאַף אֶחָד לֹא יְסַפֵּר סִפּוּרִים עַל אַשְׁלָיַת הַכְּפִירָה (מַסֵּכַת הַהִמָּלְטוּת מִקַּבָּלַת הָעֹל), נוֹכְחוּתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא מֻרְגֶּשֶׁת בַּעֲלִיל בְּכָל אֶבֶן וּבְכָל צֶמַח…
רַק מַה?
מַה הַמֵּנִיעַ שֶׁלָּנוּ לִקְטֹף אֶת הַפְּרִי הָאָסוּר?
לֹא חֹסֶר הַמּוּדָעוּת לִמְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, לֹא! הִיא תּוֹצָאָה שֶׁבָּאָה בְּעִקְבוֹת הַחֵטְא וְלֹא דַּוְקָא הַגּוֹרֶמֶת לוֹ.
מַה שֶּׁנִּרְאֶה כְּסִבָּה נְכוֹנָה יוֹתֵר, הוּא הַכֹּחַ לִבְחֹר… הַאִם לִשְׁעוֹת אֶל עֵינֵי ה' הַצּוֹפִיּוֹת בָּנוּ, אוֹ שֶׁמָּא לְהִמָּלֵט מֵהֶן וְלַעֲשׂוֹת כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחוֹ [עַד עֵת הַדִּין… ]
מַסְקָנָה: גַּם אָנוּ נִמְצָאִים בְּגַן עֵדֶן!
מְסֹכָכִים בְּצִלּוֹ שֶׁל הַמְּצַוֶּה אֲשֶׁר דְּבָרוֹ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד… אָנוּ עוֹמְדִים בְּכָל רֶגַע – לִפְנֵי קְטִיפַת הַפְּרִי הָאָסוּר, וּלְחִישַׁת שָׂרָף אֵימְתָנִית נוֹשֶׁפֶת בְּעָרְפֵּנוּ: נְגוֹס!
וְאָנוּ, הַלְוַאי וְנִזָּכֵר בַּטְּרַגֶּדְיָה הָרִאשׁוֹנָה הָעוֹלָמִית, שֶׁבְּעֶטְיָהּ רִבְבוֹת בְּנֵי אָדָם מוֹחִים דִּמְעָה לְאַחַר מוֹת יַקִּירֵיהֶם, כִּי בְּעִקְבוֹת חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן: 'נִקְנְסָה מִיתָה נִצְחִית עַל הָאֱנוֹשׁוּת' – – –
וּמֵאָז, כָּל חֵטְא מֵמִית, כָּל עֲבֵרָה הוֹרֶגֶת, כָּל עָוֹן קוֹטֵל… וְכָל פַּעַם הַמִּיתָה מִתְרַחֶשֶׁת בָּרֹבֶד הַמְסֻיָּם.
וְהַבְּחִירָה הִיא בְּרוּרָה: לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל ה' אוֹ לַחֲזֹר עַל הַחֵטְא הַקַּדְמוֹנִי שׁוּב.
אֲבָל דּוֹמֶה, כִּי בְּלִי שִׂיחָה וּתְפִלָּה אֶל הַשּׁוֹכֵן בַּגַּן הַקָּדוֹשׁ שֶׁל עוֹלָמוֹתָיו, לֹא נוּכַל לוֹ לַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי… הַבְּחִירָה הִיא קָשָׁה וְאֵימְתָנִית כְּמוֹ מִלְחָמָה עֲקֻבָּה מִדָּם!
בְּהַצְלָחָה בַּמַּאֲבָק!