על 'אונאת דברים' בבית ובחוץ
אנשים, יצירתיים הם עד להפליא, מסוגלים לקחת משהו הכי גרוע שבעולם, להעניק לו אידיאליזציה והרי הוא 'הטוב שבטוב'. בטח שמעתם על המושג הנאצל: 'ביקורת בונה' אני אבקר את זולתי, אצביע על נקודות התורפה שבהתנהגותו, תכונותיו, מידותיו, מעשיו וכו' ועל ידי זה ייבנה האיש. מדהים!
ההיגיון שמאחורי הגישה הזאת פשוט להבנה, הרי בכל אדם יש בסיס טוב, רק שאינו מודע לחסרונותיו, לו ידע, סוברת הגישה, בודאי שהיה נמנע ממחדלים. שומה עלינו, לאותת לו, לכוונו, להורותו… או אז, ללא שום ספק, יתעשת הטועה, והיה זה שכרנו שכרו.
ככל שזה נשמע מבטיח ונהדר, זו גישה של, סלחו לי, אדם מפגר מבחינה רגשית. . מפני הסיבה הפשוטה והמחרידה, שביקורת, מעולם לא בנתה איש. בדוק.
גבות העיניים של הקורא נזקפות בצדק, המושג ביקורת בונה כה השתרש, שיש הנוהגים להעבירה אף בדרך נעימה ומתקתקה, אולי אף עם הקדמה קצרה שואלת: מותר להעביר ביקורת בונה? לא חס ושלום משהו אישי… זהו. הלה ישתתק מיד, מה הוא יגיד? לא? איני מוכן בשום פנים ואופן לשמוע ביקורת בונה, לא רוצה? סתם לא אינטליגנטי.
בטח, נזכרתי, ודאי שיש ביקורת בונה… פועל בנין למשל, כאשר מנהל העבודה מבחין שהבנאי בונה עקום, הוא קורא לו שיעמוד לידו, ואומר לו, כך בפשטות, ראה, אתה בונה עקום, השתדל לבנות שוב. זו ביקורת בונה האיש יהרוס מה שבנה, יבנה שוב הרי לכם ביקורת בונה.
אלא שהבעיה היא, שילד, בת זוג, תלמיד וכו' אינם פועלי בנין, וטעויותיהם אינן אבנים נבנות, גם מעגליות התנהגותם, אף זו שאיננה נכונה, אינה ניתנת לבנייה על ידי סניטה באישיות. אפשר להרחיק לכת ולומר, שגם פועל הבנין, אם הלה יצווח עליו ממרומי משרדו הממוזג פועל עצל ובטלן, חדל אישים ומופרע, תפרק מיד את הבניה המפלצתית שלך… יתכן והפועל הנבהל יבנה, אבל אין ספק, שכבנאי מעולה איש לא בנהו.
במקום ביקורת בונה, ניתן להשתמש במושג שיחה בונה, מה שבונה בשידול, בהסבר או במה שרק לא תרצו אלו הנקודות, בהן 'לא' הובעה שום ביקורת. אדם שנמתחה עליו ביקורת קטלנית, אם אמנם הצליחה לפגוע בו היא לא בנתה אותו, היא העמיקה בו את התודעה כי הוא באמת שלילי, וכשלילי, מה לו לנסות שוב. הרי גם ניסיון שני של 'שלילי' יניב תוצאות שליליות. רק ההיפך, ההצבעה על היכולת העתידית תוסיף מוטיבציה. אם כל זה אמת כאשר מדובר בביקורת בינאישית, או בהעברת השפעת למידה או עסקית, חרב הביקורת כטבעה של חרב, יודעת רק לקרוע ולנתץ. חודה קטלני שבעתיים כאשר משתמשים בה בהעברת מסרים בתוך חיי המשפחה, מה שאנו אוהבים לכנות הבית היהודי.
כאן, מלבד שהביקורת לא תביא אף קמצוץ של תועלת, היא תצליח לפעול את ההיפך ממש. הכלל הידוע, לפיו כל ניצחון בבית, הוא הגדול שבתבוסות, תקף גם כפרפרזה דומה, כל השפעה שבאה בעקבות ביקורת היא הגדולה שבהרפיית ידים. המבקרים העקרוניים, שהפכו את הביקורת לדרך חיים, מעולם לא יודו בחוסר התבונה שהתנהגותם זו משדרת.
'ההצלחה' המגוחכת שלהם לשלוט באנשים שסביבם גורמת להם לחשוב כי זו הדרך היחידה 'בה שומעים משהו בבית הזה'…
וכי תאמרו:
"מה הפסידו"? הלא בסך הכול הענינים זזים…
את הכול!
אם היה ניתן להעמיד מגבר קול לרחשי לבם של הנתונים למרותם (! ) הם היו מזדעזעים מהיחס הפנימי, הכמוס, אשר רוחשים להם אלו שהיו אמורים להיות אוהביהם ומכבדיהם הגדולים ביותר.
חבל שאיננו אנשים יודעים להבדיל בין ביקורת לבין הבעת הצרכים. אם בר שיחך גורם לך צער במעשיו, שאינם מתוקנים…
עליך לומר לו זאת, מעשיך, אלו ואלו, אינם מקובלים עלי… החדות הזאת, האסרטיבית והפשטנית לכאורה משכנעת יותר מאשר התפרצות מלל קוטל.
איך אתה עושה דבר כזה? ככה עושים? אני לא מבין אותך! ויש הממשיכים לתאר את הדמות השלילית שמאחורי המעשים, ויש הנוטים לראות בגנטיקה הפגומה את השורש לכל המחדלים שזרעו של האב והסב מוכרחים לעשות עד סוף כל הדורות. מצחיק.
האם באמת חושבים אלו, שאדם שנאמר לו שוב ושוב שהוא כזה וכזה, מקבל פתאום הארה של חשק לציית לפקודותיהם המכובדות? זה הרי אבסורד שאין כמוהו!
הגורם העיקרי להתנהגות זאת היא הסלחנות שאנו מעניקים לעצמנו על שחיתות המידות. המילה ביקורת בונה היא הדוגמה הטובה, איך ניתן לקחת איסור דאורייתא של 'לא תונו איש אל עמיתו' אונאת דברים, וחז"ל הוסיפו על הזהירות היתירה מאונאת נוות הבית הדומעת (ב"מ נט. ) ולהכתיר אותו בכתר של 'בנייה'…