רוצה לבכות? אף אחד לא מפריע לך…
כל העולם מתבוסס בבועת הספק הזו איך בונים זוגיות איכותית?
זוגיות טובה. כזו אשר היא עמידה בפני כל סערה אפשרית, שכידוע, תבוא גם תבוא…
האנושות פתחה כמין מגננה כנגד כל גיהינום אפשרי, מדפי עמודוני ספרי המודעות בחנויות הספרים העדכניות כורעים תחת הנטל של ספרים רבים, בנושאי זוגיות אשר מאיימים להכריע את ארון הסיבית. הרצאות, סמינרים, כתבות, תכניות, קבוצות סדנאות – ומה לא?
בטרם כניסתנו לארמון הזוגיות המוצלחת! כדאי לעצור ולחפור מעט בחצרה. בלובי, בשטח הכניסה…
כי לפני ה'איך' צריך לברר את ה'למה'. כלומר, אם בכלל לא ברור לי למה אני עושה את זה, לאט לי לחפש דרכים כיצד עלי לעשותו.
בשורש הרעיון של זוגיות, מונח הרצון הטבעי של בני אדם להיות ביחד. אך כאמונים אנו על טבע שיש לו מטביע, נתעקש עדיין לשאול, למה? מה הטעם? ומה זה עושה לנו?
הפליאה מתעצמת שבעתים, כאשר אנו נוכחים שלעוגה הזאת אין טעם אחד בלעדי, כל אחד אופה אותה אחרת. ולמרבית הפלא, האפיה הזאת, לעיתים, נראית כנעשית דווקא שלא תהיה טעימה, שתהיה מאכזבת, רעה, מתסכלת, חונקת ולא לענין.
התשובה על 'למה' נעוצה ברצונו של מי שברא אותנו. זהו.
חכמינו ז"ל דורשים את הפסוק בתהילים: "מוציא אסירים בכושרות", כשהאסירים אלו בני האדם החיים לבד, והמזווג זווגים העליון, ישתבח שמו, משחררם, כביכול, מכבלי הרווקות אל עולם חדש ומומלץ – – –
אבל כאן באה המילה 'בכושרות'
וחז"ל מוצאים במילה זו שתי מילים מנוגדות:
בכי ושירות!
ומסכמים: 'מי שרוצה בוכה ומי שרוצה אומר שירה'.
הרמת הגבות שלכם תתקבל בהבנה. הלא ודאי, אם יהיה לי זווג טוב אשורר שירה. אבל אם היא תהיה … . איך אשיר שירה 'אם ארצה'. והלא זה לא כל כך תלוי בי? תלוי בפרטנר, לכאורה.
מעניין שחז"ל לא הבינו כך.
הם קבעו מסמרות ברוח קדשם, אשר הגישה שלך אל הנישואין היא אשר תקבע. אם תרצה תבכה. ואם תרצה תשיר. כלומר, כן, זה כן תלוי בך. עם אותם נתוני שטח שהנך מצוי בהם שם ממתין האושר לאדוני הרוצה!
אם הזוגיות מככבת ככתר בראש מעייני האדם, מבין הוא שזירת חיי הנישואין היא זירת קרב-נפש-עצמי, כאן בונים, פה פועלים, באיזור זה שום דבר לא מובן מאליו לא נעשה מאליו, לא נוצר מאליו אז האיש הזה, בסופו של תהליך (כן, כן, תהליך… ) הוא ישיר שירות ותשבחות להשם יתברך שזיכה אותו לחיים שכאלו.
אם הזוגיות היא 'טבעית' רצון אנושי אווילי לבלות יחד, הקסם יפוג, הרוח המתחדשת תפנה את מקומה לרוח עוועים של אכזבה וריקנות. וזה לא קשור למי הנך נשוי, זה קשור לנקודת הפתיחה שלך (שדרך אגב, ניתן תמיד לשדרגה לנכונה יותר, בכל תחנה בחיים).
שלא תבינו לא-נכון: אין כל פסול בטבע האנושי שנוצר על ידי המטביע יתברך, הפסול הוא באנוכיות שמזדחלת לעולם הבכי העתידני.
למדים אנו מדברי חז"ל באושיות הנישואין קיימים שני יסודות ברורים, יסוד הבכי ויסוד השירה החדשות הטובות הן, שהנישואין חייבים לעמוד על יסוד אחד בלבד, ואתה בוחר איזה מהם… החדשות הפחות טובות, או הפחות קלות, הן, שאת יסוד השירה ניתן לגלות על ידי עבודה… עקבית ומאתגרת.
אם אדם יהיה מודע אל ה'למה' הגדול, שהוא בעצם מילוי רצונו של יוצר האדם שחפץ במסגרת הנישואין, הוא גם יבין את נקודת העומק שביסוד השירה. כי כמו שבכללותו של עולם, בסיס האושר יושב טוב על נפש העמלים לקראתו, המוותרים למען המערכת, המודעים לקיומו של האחר, הרואים את המעגל שמסביבם, הסבלנים, שארי הרוח המכירים בשבחה של דחיית סיפוק למועד מתאים יותר…
כך גם בזוגיות, השירה זו שכולם כמהים להכירה, שוכנת בעומק של ההתחברות הנכונה מתוך מודעות לטוב שניתן להפיק מכל קשר שהוא (שאין בו מקרה קיצוני) בטוח וודאי.
מעכשיו תבינו היטב, ההגה של חיי הנישואין נמצא בידיהם של שני נהגים פעילים. יש להם שני דרכים בלבד דרך אחת של בכי. ודרך אחת של שירה. שם המשחק: רצון! הגי' פי אס של החיים.
דרך צלחה.