השקפת חז"ל מעשית שבונה עולם
כולם מכירים את המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", כמוך ממש, וכלשון חז"ל: 'מה שעליך שנוי אל תעשה לחברך', נכון שלא כולם מקיימים אותה, ובמיוחד לא כשהאובייקט לא ממש מקל על הקיום, אלו הרי דעות חלוקות וגופים מחולקים צריך קצת להתאמץ, לאהוב, לכבד ולקבל ובפרט כמוך.
המעניין הוא, שחז"ל משתמשים במצוה זו כפשוטה גם לגבי הקשר הזוגי, רבותינו במסכת קידושין מלמדים: 'אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ורחמנא אמר ואהבת לרעך כמוך'.
כלומר, לתפישתם של רבותינו – לראות בה דבר מגונה ותתגנה עליו, זהו פגם באהבת ישראל, מצוה, שמשום מה, איננו פטורים ממנה גם כאשר מדובר באשתי…
שימו לב, אין המגמה של ראיית האשה בשביל מילוי הצורך האנושי הפשוט והבסיסי לראות את בת הזוג לפני הנישואין.
לא! זה בכדי להרחיק את הנגע של "תתגנה עליו"! ואיך, אם כן, תתקיים מצוות ואהבת?
מדהים!
כאשר איני מקבל את הזולת כמו שאני מקבל את עצמי [כמוך! ] עם כל חסרונותי הבולטים, תכונותי המרגיזות ומצב רוחי המתחלף לעיתים – – – כי הלא רק לי מותר להיות 'לא-מלאך' לזולת לא!
הוא, אם יהיו בו חסרונות, תיכף תזדחל ללבי הזועם והמאוכזב מחשבת גנאי… אימתנים ומפלצתית שתעצים את ממדיה עוד ועוד – ורחמנא אמר: ואהבת לרעך כמוך.
אם נצא מתוך נקודת הנחה, שראיית הדבר המגונה שרואה בה הבעל, אינה פרי דמיונו הכוזב, נצטרך להסכים כי דבר מגונה ישנו! הבעיה היא שהוא 'יראה' זאת ותתגנה. והגינוי פוגם באהבה לרעך כמוך. אם סכנת ביטול מצווה זו מאיימת על חיי נישואיך עמה אל תינשא לה.
אם כאן הובררה לנו הגישה הנכונה של טרום נישואין, בדרך עקיפה אנו נוכחים ברמה הרצויה של נישואין מתוקנים, בה שוררת התפישה של 'רעך כמוך', כערך עליון שחופף על הקשר הזוגי האמיתי והכן.
האמת, שהערך של 'כמוך' בדעת חז"ל, מיוחד רק לאהבה, אך לגבי כבוד וקבלה נדרשת מאתנו עליית דרגה "האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו"… כלומר, עולם צרכיה החברתיים והפיזיים, דעותיה ומכלול עולמה אמור להיות מכובד על הבעל 'יותר' מעניניו שלו… ואם נרצה להשלים את האוטופיה הזאת, נבין, כי זו היא בעצם, השלמה לאוהב את אשתו 'כגופו'.
התנהלות שוגה ונפוצה, מדברת ללא מילים, כי כל עניני בין אדם לחבירו, לשון הרע, קנאה ושנאה, גאוה והשתררות ושלל המידות הרעות, מקבלות לגיטימציה כאשר מדובר בבן הזוג או בת הזוג. שם נעלמים כל האיסורים, פג תוקפן של מצוות האהבה והכבוד ההדדי.
הסיבה לכך נעוצה כנראה, בתפישת העולם הלא-תורנית בעליל, הרואה בבן הזוג סוג של אובייקט האמור למלא את צרכיי לפי הוראות מפורשת וגילויי רצון שלי…
גם אם אנשים מספיק טאקטיים שלא לנקוט בנימה מגעילה שכזאת, בשיחם ובשיגם ואפילו אינם מעיזים לחשוב כך במפורש, עדיין משהו בדרך התנהלותם הזוגית, ואף גם ההורית, מורה על היותם כלואים במקובעות האנושית שאינו רואה במעגל החיים כי אם את עצמה.
המקום בו ניתן לראות את חסרונות הזולת כמאפיינים לדמותו והיחס כלפיו, הינו המקום הצר של ראיית העצמי האגוצנטרי, ללא מחוייבות ללגיטימיות של נפש זולתי, על כן לא ציותה התורה על אהבת הזולת כמקובל העולם… אלא 'כמוך'.
הכנס נא את "חברתך ואשת בריתך" למעגל הצרכים שלך, למקום בו ניתן לסלוח על כל משגה וחסרון בתנאי שהמדובר הוא בי…
גם היא או הוא יהיו שם.
ורחמנא אמר:
ואהבת לרעך כמוך!