השם היפה – לכלוכית
חכמינו זכרונם לברכה, מורי דרכנו הם, לא רק בהלכות התורה הקדושה ובאורחות נתיבותיה כי אם חיינו היומיומיים מונהגים על ידי ראייתם רחבת האופק שאין לה אח ורע, בחוכמה שמקורה בתבונה האנושית הרגילה.
קבלו קטע במסכת נדרים דף סו עמוד ב:
מעשה באדם שאמר לאשתו:
– "קונם שאי את נהנית לי עד שתראי דבר יפה שיש בך לרבי ישמעאל בן רבי יוסי".
שמע רבי ישמעאל ברבי יוסי את הדברים, וניסה למצוא בה דבר יפה.
אמר לאלו שבאו אליו אודותיה:
– "שמא ראשה נאה"?
אמרו לו: – "לא, עגול הוא ככדור".
הוסיף רבי ישמעאל ברבי יוסי ושאל:
– "שמא שערה נאה?"
אמרו לו:
– "לא, דומה הוא לאניצי פשתן" (אגודות של פשתן סרוק).
– "שמא עיניה נאות"?
– "לא, עגולות הן"…
– "שמא אזניה נאות"?
– "לא, כפולות הן" (גדולות הן, ונראות ככפולות).
– "שמא חוטמה נאה"?
– "לא, בלום הוא". (סתום).
– "שמא כריסה נאה?"
– "לא, נפוח הוא".
– "שמא רגליה נאות?"
– "לא, רחבות כשל אווז".
– "שמא שמה נאה"?
– "לכלוכית שמה". (מלשון לכלוך).
אמר להן (רבי ישמעאל ברבי יוסי): – "יפה קורין אותה לכלוכית (כלומר, שם זה יפה לה) והתירה לבעלה שהרי מצא בה דבר יפה, דהיינו שמה שמתאים לה.
היינו יכולים להיעצר כאן, לשכפל את המעשה הנדיר הזה, הלקח הבלתי מתקבל שלו, ולהעניק אותו לכל זוג בישראל למען ידע כל בעל ותדע כל אשה להעריך את מעט היופי והנאה שבזולתם, והיה גנם גן עדן.
אך השכל ממאן לקבל את הדבר ללא הסבר מספיק, ובמיוחד שהתובנה ממעשה זה אינה מותחמת למשמעות הצרה שלו, וגם אין היריעה הזאת מנסה לעיין כעת בדיני נדרים והתרתם.
נראה, כי חז"ל לא השתמשו כאן באיזו תחבולה להיתר, חס ושלום. הם ירדו לעומק דעומק העמוק מני עומק של הדרן של הבריות, יופיין, נוותן, וערכן האמיתי.
אותו בעל כעסן, המחפש יופי מסויים, מותחם, מוגבל, מוגדר, מאד פשוט ורדוד לא מצא את דמיונו היצירתי בבת זוגו, בחיי סביבתו הוא שלחה בחרפה מקוממת לרבן של ישראל, שם, קיוה, לקבל הבנה לצעד שעשה, 'קונם'… הקשה שבעונשים הנחית על חברתו ואשת בריתו מחמת הכיעור הנורא שחזה בה.
רבי ישמעאל ברבי יוסי קדושינו, לא הקשיב רק למילים שנאמרו, הוא ירד לסוף הגדרתו של היופי… הבה נלמד מהו יופי, טען התנא הקדוש גם לו הגדרה, גם עליו להיות נהיר ובהיר. כי זאת הסוגיה הנלמדת כעת למצוא את היופי באותה עלובה.
יופי אינו דבר מוחלט. וכשאנו שחים אודות יופי אנו מתכוונים לשלל בני משפחתו ופמלייתו של היופי כולם עם באמת הערכין, במדידה מסויימת של המגדיר. כי אפילו דבר שהוא מכוער בעיקרו, יכול להיחשב כיפה, אם הוא מתמזג עם סביבתו ומתאים לו. וכאן השם, המוזר כל כך התאים.
האיש הפשוט, חסר הטעם והחן, נטול ההדר והברק יכול להיחשב נאה ויפה כאשר הוא מתאים, מתמזג ו'זורם' עם המכלול שלו. חוסר היומרה יכול להיחשב חינני מאין כמוהו.
מה שהיה חסר בגישתו של הבעל הקפדן והלא-מקבל זו הראיה האמיתית הנוקבת והבוחנת להבחין בהתאמה הנהדרת של האדם שמולו. הרואה את הרע בזולתו, אינו בהכרח אדם רע שרואה דברים שאינם. לעיתים, יתכן שהוא צודק ומדוייק אך הוא רואה רדידות ושטחיות.
לא כך מבחינים בנאה שבבני אדם!
טעות!
צא ולמד בעל רגזן מאמת תורתו של רבי ישמעאל, אשר התיר איסור תורה של נדרים החמור, מחמת שצפה באמת האמיתית בכל אדם יש דבר נאה!
שננו זאת בוקר וערב…
ועוד תודו לי על הכתבה המוזרה.