{מחיר בשניים}

לדעת לשלם מחיר

רישמו כלל זה לפניכם – בחיים אין שום דבר בחינם, לכל דבר יש מחיר! גם אם אינו משולם במטבעות של כסף ממשיות, הוא משולם במטבעות משלו – אבל יש תשלום. אולי זה נובע ממקור בריאת העולם כדי שלא נוכל נהמא דכיסופא בעולמו של הקדוש ברוך הוא, בכל אופן, אנחנו משלמים ומקבלים.

אין אדם עושה דבר ללא תמורה, גם אם אינו חש בזה בפירוש, במעמקי נפשו קיים הקול הזה הלוחש לאדם לעשות מעשים מסוימים בגלל דברים מסוימים אחרים. אין כאן המקום להשוות את עבודת ה' הטהורה של ביטול הישות, שבה, במדרגות הרוממות – עובדים את ה' מתוך ביטול עצמי, אך במעגל החיים הרגילים, האנושיות פועלת כך.

נמצא איפה, כי כאשר אדם עושה לך משהו ואינך משלם לו תמורת עבודתו – הרי כמוך כגזלן. האדם העניק משהו ולא קיבל משהו בתמורה, לפעמים די בהודאה כלשהי, ולפעמים קצת יותר מזה, אבל משהו מגיע לו, ויתירה מזאת, לשם אותו "מגיע לו" פעל הלה את פעולתו, ואליו הוא נושא את נפשו, גם אם אינו מודע לכך ואף מכחיש זאת.

גם השותק בנפשו פנימה על חוסר ההערכה, נבנה משתיקה זו עצמה, יש לו מחיר הגון לשתיקתו – מידותיו הנבנות ותכונות נפשו הנמשכות לאצילות המעשים, זה המחיר של מעשיו הטובים. וכמו שזה בכל תחום בחיים, יותר מכך הוא במעגל חיי הנישואין, אשר בהם חוסר התשלום יכול לגרום להעדר שביעות רצון מכל חיי הנישואין. ואף גרוע מזה.

רבים מהאנשים שאתם מכירים, ממש לא מבינים שצריך להחמיא או להביע הערכה על מה שבני זוגם עושים בעבורם, כי ממילא זה התפקיד שלו, וגם אני עושה את מה שעלי לעשות, ואף אחד לא מעריך אותי… בסוג של גישה כזאת, לא יצליחו השניים לקבל את המגיע להם, ואנשים שהם מתנדבים – אמורים לקבל לפחות את המדליה של מתנדבים, אם הם לא יקבלו שום התייחסות – הם לא יוכלו להתנדב.

לצערנו יכולה אשה להשקיע שעות של מחשבה בארוחה שתשביע את רצון בעלה, וכשזה בא הביתה, ואין המדובר באדם עם חוסר מידות טובות, מתיישב לאכול, מסיים את ארוחתו, ואף אומר תודה רבה… ופונה לדרכו, מבלי שיתן את הדעת כלל על התשלום בעבור שעות העבודה והתיכנון. הוא גם לא יבין אם נעיר לו, משום שהוא אמר תודה רבה, ומה תלונה יש עליו? הוא גם חוזר מהעבודה המאומצת, ואין מי שישלם לו על שעות ההשקעה הרבות למען פרנסת הבית… התנהגות הדדית שכזאת, גוררת תיסכול פנימי עמוק המזין את עצמו עם השנים, בשיחת בירור נדהמים השניים לשמוע על אותו תיסכול, שלא היו מודעים לו כלל ועיקר.

רבים אוהבים להמשיל את המעגל הזה של יחס, להפקדות בבנק הרגש, כל אחד מהשנים הנהנה מהשיתופיות, הוא בעצם משך מהחשבון, דילל אותו במעט ורוקן את תוכנו באורח יחסי, אם לא יזדרז למלאות את החסר, הרי שהחשבון יהיה ריק, וכשהוא יהיה ריק – לא יהיה מהיכן למשוך, ואם בכל זאת הענינים יתנהלו כרגיל, תתקיים משיכת-יתר שתביא לסגירת חשבון – – –

חז"ל לימדונו שהפוגש בחבירו ואינו מברכו לשלום הוא גזלן… ובהקשר לענינינו – לכל אדם זכאות מסוימת של רגש המועבר אליו בכמות נכונה, כאשר הוא נעדר אותו רגש, ההיכרות שביניכם אינה משולמת כראוי, והנך גוזל את רווחי אותה היכרות.

אין דבר שיכול יותר לקשר בין השנים, כמו הידיעה המוחדרת תדיר בלבנו, כי כל מה שהלה עשה למעני, לא היה בחינם, ונפשו דורשת תשלום, כשהתשלום יגיע, תוכל למשוך עוד. כמובן, שאין הכונה ליצור חיים אינטרסנטים של מחמאות לצורך קבלת-עוד. אך כיון שכך ברא הקדוש ברוך הוא את טבעם של בני אדם, איננו אמורים להתכחש למציאות הזאת, החוזרת על עצמה ברבבות עתקים בכל רחבי עולם האנושות.

ובעין יהודית – עלינו לדעת לשלם גם שלא על מנת לקבל פרס, עצם ההודאה והכרת הטוב, הוא המחיר הטוב והזול שאנו משלמים בעבור עצם השלוה והשראת השכינה שבבית, גם אם אין כוונתך למשוך כלום, עצם היות בת-זוג לצידך, דורש תשלום שיביא איתו את הקשר הנכון והרגוע.

חז"ל הצביעו על חיי נישואין שיש בהם הבנה על הטוב של לחיות בשנים, אם זה הביטוי הידוע: דיינו שמצילות אותנו מן החטא. או לאידך גיסא: טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו – מה שאומר, שעצם חיי הנישואין הם דבר שזקוקים לשלם עליו, לחיות אותו רגוע, ולהבין את הרווחים מחיים שכאלה.

כשלב ראשון בשינוי מודעות ותפיסה, כדי שנשב עם עט ונייר, וננסה לתאר את המשיכות לעומת ההפקדות, ולראות את המצב הנכון שלנו בחיים, או אז המון דברים יתבהרו לנו ויובנו, התנהגויות רבות שהיו מפליאות כבר לא תהיינה כאלו, משום שזה דרכו של עולם-החינם, הלא-מניב כלום.

ביסודו של דבר, ניתן לראות במערכת חיים כאלו, סוג של "למענך אלוקים חיים", באותה מידה שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה – אין חינם, אין…